נֶטַע לֹא הִקְשִׁיבָה
נוֹתְרָה בִּלְתִּי צְפוּיָה
גַּם בְּמוֹתָהּ
מֵנוּמְנֵמֶת
הִתְפָּרְצָה לַכְּבִישׁ הַמָּהִיר
הַצֶּבַע הָאָדֹם לֹא עָצְרָה
בַּת ה-18 מֵתָה בְּמָקוֹם.
אַחֲרֵי שָׁלוֹשׁ שְׁנוֹת שְׁכּוֹל,
אִמָּהּ אָזְרָה כֹּחוֹת
מִשֶּׁפָּתְחָה אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר
נִפְעֲמָה: כַּוֶּרֶת רוֹעֶשֶׁת
הֲמוֹנִי דְּבוֹרִים נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ דֶּרֶךְ
הַתְּרִיס הַפָּעוּר
חָלוֹת דְּבַשׁ נִמְתְּחוּ מֵהַתִּקְרָה עַד הָרִצְפָּה
חֲלָקוֹת, צִבְעָן לָבָן-שֶׁנְהָב
כְּפַּנֵיָּהּ שֶׁל נֶטַע
הַמִּטָּה, הַכַּר עַל הָרִצְפָּה, הַכֻּתֹּנֶת לְצִדָּהּ
צַלַּחַת וְכוֹס
הַאֵם זָכְרָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר
הֵכִינָה לָהּ שׁוֹקוֹ חַם
הַחַלּוֹת כְּמַרְאוֹת הֶחֱזִירוּ אוֹר
שֶׁהִתְפַּזֵּר לְאַלְפֵי רְסִיסִים
נִפְתְּרָה הַחִידָה:
הִיא עֵדָה לַמַּחֲזֶה שֶׁנֶּטַע עָרְכָה
הַדְּבוֹרִים-חֶלֵף נִשְׁמָתָהּ.
מִדֵּי בֹּקֶר, אֹשֶׁר הַצִּפָּה
עֵינֶיהָ הַכֵּהוֹת קָרַנּוּ אוֹר
מַגִּישָׁה צַלָּחוֹת רִבַּת מִשְׁמֵשׁ
שֶׁבִּתָּהּ כָּל-כָּךְ אַהֲבָה
נֶטַע חֲזָרָה! סִפְרָה לַאֲחוֹתָהּ.
כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ בָּאוּ פַּקַחֵי הָעִירִיָּה
רִסְּסוּ אֶת חָדְרָה שֶׁל נֶטַע
הַדִּירָה נִמְכְּרָה.