Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

אלוהים פה

במה על החול
הגלים מתקצפים
אור חזק מכה
מוזיקה מרעישה את הטיילת
רסס דק – אלוהים. זה לח!
אני נסחף
אישה שלא הכרתי
מקרבת אליי את גופה
עד אין מרווח
הבמה מתהדקת לגוף אחד
יש מקום לי-לך ולגלי הים
ממול שלושה בחורי ישיבה.
הים משמיע קול
אלוהים פה.

7.7.2018…

השנאה מביטה

האהוב בגד בי, חצה את הקווים
עושה להשפילני
מגחך מולי, מפיץ עליי שקרים.
כעס נורא אוחז בי
לרגע אני מעלה חיוך מאולץ
כאילו אין מדובר בי
אך מייד ארשת פניי סובבת
אני נוקם
אני מחדיר מבט החרב עמק בגופו
קורע אותו מבפנים
שופך את מעיו.
השנאה מלבלבת את הנקמה
לובשת גלימה של תאווה
אני חש בהנאה צרובה של סיפוק
גופי אש
לשוני צורבת.
השנאה היא קודש הקודשים של היכל ההריגה.
אך משדעכה
אותו הפה מדבר שבחי אהבה
זאת אהבתי שמאפילה את השנאה.
אך היא פה, מתכנסת לתוך העיניים
מביטה דרך אישונם של העיוורים.

12.10.2018…

נצח המוות

היום, אתמול, מחר
הטעו אותי שאני פה לעולם
כאלוהים לנצח
אני בצלמו.
ב-1990 האמנתי שהמת ממשיך
שהקבורה היא רק טקס הסיום
עכשיו אני יודע שבני האנוש
מובלים למיתה.
אני חי בצל המוות.
איני מודה על שלא נולדתי אישה
על שלא הולדתי עכבר.
כל אחד מחפש את מקומו
האלוהים בראש.
אני בדרך לאובדן הבא
חיי הספקנות עדיפים מחיי המשוכנע.

27.10.2018…

גירוש מסמכ המיזגוף

דאע"ש
סדאם חוסיין
טבח המונים
עיראק.
על גדת החידקל
אני בת 16 וחצי – אספרנס
ההורים בקנאות הגנו עליי מפני
מבטם של זרים
במפגשי משפחה בימי שישי
במסעדה של מחמוד
תמיד ליד
אותו השולחן
השמור בשבילנו
תמיד דג צלוי על גחלים
סמכ המיזגוף
הנתמך בשני ענפי הדקל.
התבלינים רוחשים את קולות העיר בגדאד
מעורפלת לא פסקתי לשאוף את ריחותיה
הנהר הוא תמצית מי הוורדים
ומייד האימה
הדלתות ננעלות
מחמוד שלח את בנו להודיע שלא נבוא
השנים מתחלקות לאלה שלפני פרעות הפרהוד
ולאלה שבאו אחר כך
נמלטנו
גורשנו מסמכ המיזגוף*

7.12.2018
* דג על גחלים ממאכלי בגדאד…

אלמוות

מסרב להיות רק אני
חייב שיהיה לי מעט ממך
מעט
מכל אדם שחי אי פעם
בכל אחד יש ממני.
את אינך חולפת
את איתי.
יפה הוא עלה הדולב בשלכת
עלה מתנתק ובעודו נופל
נקלט בתוכי.
בני אלמוות אנו
אני בתוכך.

15.12.2018…

המושפל משפיל

על כל איש שאני רואה ברחוב,
יש רבים שלא נולדו
יש שכמעט
אך לא.
אני שומע אותם מלינים: למה זה פסחו עלינו?"
אחיי, איני מודה על שאני חי בצל המוות
כל אחד נלחם על קיומו
אלוהינו הראשון.
לאן שאפנה, שם האובדן
את חוסר האונים אני מפנה לאפיק: אני יכול
לחתוך בבשר, לרמוס כל אדם
אני יכול
מבטי אל הבורא
זה שלמען גדולתו שולח אותי לקבר
אני מישיר אליו מבט
משחרר את עצמי מכל יראה
לראשונה מכה בו.
אני יכול.

11.12.2018 …

From Love to No

Loving
Faith
A bright future
Future uncertain
A merciless man
No future

December 4, 2018…

פליט לרגע

איש אפריקאי נושא תרמיל לבן בוהק
סיגריה בידו וצעדו נמרץ
ברחוב יעקב לכיוון הרצל
זה הכיוון שלי
הוא המוליך
ואז הוא סובב לאחור
ופונה היישר אליי
מבטינו מצטלבים
לרגע, אחד מול השני
חוסר ביטחונו עובר אליי
עכשיו תורי להיות בלתי רצוי,
נמלט
חוצה גבול
המדרכה אינה ארצי
החוק אינו לצידי
אני פליט מבוהל.
לרגע
עד שהוא נעלם.

8.11.2018…

המשחית

ראה את המושחת
מראהו כמראי
זה המוסר שמפריד בינינו
אותו הוא הטביע בשלולית של ממון
בים של ממון
באוקיאנוס הגדול.
יש לו מאכער ששווה מיליונים
זה ששומעים בקולו מבעד לדלת נעולה.
את דמי ההצלחה הוא מקבל ממי שיש לו
הוא רואה עצמו כצדיק חברתי
את השלמונים מייד חולק עם האחרים
משלם בעבור קוניאק משנת 1861
יהלום 28 קראט
מרצדס בחצי מיליון
מעשיו אינם חריגים
כך סביבו נוהגים
רק פרייר ימנע זאת מעצמו
"אני משתמש בכישוריי לשכנע,
להוביל מהלך מסובך,
זאת האמנות תן וקח"
הוא מחייך אליי
כמוני.

10.11.2018…

ביקור במוזאון

אני מרוגש, תוך כדי
רוצה להיות אחרי זה.
לחדור עמוק ככל שאוכל
עד הנקודה בה הכול התחיל
אל החיים עצמם
כאן אני נמצא.
מודע לעוצמת הרגע
אוחז בחוסר הסיכוי
אל יודע שעל מנת שיקרה
הוא חייב לחלוף
לעבור למדף מרוחק במקום ובזמן
עליו להפוך למוזאון
למעניין וחסר רגש, לסטרילי
עם שעות ביקור חקוקות
ועלות כניסה
אני – נמלט
אל השירותים
רעש המים מנקה
שוטף הזיכרון.

5.11.2018…

אדם לעצמו

"תנצח או תהיה בשר למנצח"
הקליע מוכן להישלח
הטווחים הולכים וגדלים
המוות מהמרחקים בוא יבוא.
בעולם שכזה, איש ישראלי אומר:
"לא עוד הרוג
שברו את החרב
אהבו את הקורבן
המנצח והמפסיד עומדים למשפט האלוהים
אהבתך למי שאינך יודע את שמו"
העושה משפט בחר באדם לבחור
אדם קם
ועושה למען ביתו.

20.11.2018…

כל בית חייב ברז

בביתו של אשקלוני הברז דולף
הלך לאזור התעשייה וקנה ברז.
"צבע אדום" בעיר אשקלון
נשמעים פיצוצים
הם הולכים וקרבים
מעל לראשו
האיש נחוש, גובר על פחדו
ממשיך בשגרת יומו
בא אל ביתו ומצא שהקיר
שוכב על הרצפה והתקרה ביניהם
בענני אבק
והוא עומד וממלמל:
"כל בית צריך ברז"

19.11.2018…