Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

אישה גיטרה אישה

אין לי אישה
אין על מי לפרוט
לחוש ברעידת תגובה
לחבק לכל אורכה
להפוך וליישר
למחות דמעה.
יש לי גיטרה מרטטת
עם נשמה של אישה
מתחברת אליי לכל אורכה
נותנת עצמה עד תום.
כשאת נפתחת
את מכתיבה את הטון
מקבלת אותי כפי שאני
היום אין לי מצב רוח
רוצה לבלוע את עצמי
ואת כל מי שבדרכי
אין לך טענות
יש לך דרך להרגיע
את הנוף
את המים
את המלאך
השומר עליי.

19.2.2016 …

המת שאתי

האישה שאיננה
ההורים שנפטרו
הרעים
אינם עוזבים
מאז מותם נותרו:
בחיים- הייתה פרידה
עכשיו- תמיד אתי,
חולקים חוויות.
יש שנוהגים כבימי הנעורים, מרקדים
ומספרים איך קרה שנפלו,
אומרים דעתם,
משתתפים בקבלת החלטה,
אכפתיים.
פסקו חילוקי דעות,
שלום-בית בכל פינה.
מסוככים עליי.
עדותם אינה פוסקת
לא אבוא אל קברם
כי הם יצחקקו עליי,
מתמידים ביופיים.

13.2.2016…

יד בנפשי

לפי מיטב זיכרוני, מדי פעם
שלחתי יד בנפשי.
לרגעים הרגשתי חסר חיים.
זה קרה בכל פעם שייחלתי למותו של אחר:
השותף או האויב ערבי
מי שרימה אותי פעמיים
הפורצים לבית שבו ישן הנכד
של מי שפגעו בבנותיי,
של מי שלקחו חיים.
שלחתי את ידי בנפשי.

5.2.2016…

פעם הורג תמיד רוצח

לעמוד בתור!
תיק, נעליים ומעיל
לרוקן את התכולה
לשיקוף
עכשיו הגוף.
המכונה לא מזהה כוונה
קרני איקס חסרות אונים אל מול
נחישותו של שהיד
מרגע זה הוא מוסלמי קדוש
בדרך לרצח
למען תהילתו של הנביא.
זה שבעינו רואה את אללה,
חולק אתי את המקום
שאליו בוא יבוא השהיד
נושא רשימה ארוכה של קרבנות.
שמי במקום הראשון.
קין הקדמון
מתרווח,
אני בנו.
ואין בנו קמצוץ של חמלה.

6.2.2016…

היא לא פה

ליל שבת
שולחן מאכלים בטעם מולדובה
קישוא מגולגל בגבינה
כל השאר אוכל אשכנזי:
מרק עוף עם אטריות.
שותים קולה
חולת אלצהיימר בעיניים פקוחות
מביטה גם שומעת.
הלסת לא מפסיקה לרעוד
לפני שהיא בולעת
וגם אחרי.
היא לא פה.
איננו מחפשים אחריה,
חולפים על פניה
בין חציל ותפוח אדמה.
עדיף לאכול ולהתרכז בצלחת
עדיף מאשר להסתכל בפניו
של גיל 96 והלאה.
"אני שמחה שהאוכל טעים לכם"
אמרה המטפלת ממולדובה.

27.2.2016…

כאן בארץ ההרג

אושר ושמחה אינם בין מילותיי
נעולים במקום אחר
לאנשים אחרים
לזמן אחר.
נעולים.
אני בארץ הסכין
ממתין לתורי.
הטלוויזיה מקרינה תמונות הצלה:
ספארי תנינים בקניה
אוכל באיטליה
מפיגים צער וכעס נורא.
אתמול, יום השישי, ינאי ויסמן בלבו נדקר
בסופרמרקט
הרוצח בן ה-14סובב את הסכין
הוא יודע שזו אינה דרך חיים.
דרכו אל הנביא הפוקד להרוג יהודי.
נמחקו האושר והשמחה.
צלמו התכסה דם.

20.2.2016…

ניחוח הפוריות

ענן ניחוח הפוריות מעליי
האם את מרגישה כמוני?
שונה הוא מריח הנאה רגיל.
מה אתה מזמין?
היא שואלת תוך כדי.
אני מתרכז,
אני רואה בבירור:
לפניי הצאצא
את פניו, גובהו כאצבע מעליי,
את אופיו
במדויק.
אני מתלבט, משנה החלטה,
בוחר שתהיה זאת בת.
שוב מתאים את גובהה
את תכונותיה
ומשהסכמתי אומר: עכשיו!
שליחיי יצאו.
ריחה של מנחה בין הערביים
כשמיכה רכה כיסה אותנו.

29.2.2016…

מטוס קרב מול סכין

טווח הפעולה של מטוס קרב החדיש
עולה על שלושת אלפי קילומטרים
מסוגל לשאת חמשה טון ויותר
להמריא ולנחות אנכית
משלח קליעים במדויק
עד המקום
שבו נער פלסטיני תקע סכין.

23.2.2016…

מה יהיה

מסך לוחות שריון
חוצץ ביני ובין הזקנה ההולכת וקרבה.
היא אינה שייכת לי:
לא רשומה בין פרטי רכושי
בצוואה.
היא אינה לפניי כשאני מדבר עם אבא שלי
הוא אינו מבין מה קורה
ואיפה הוא נמצא
אך כולו חיוך כשאני בא
והוא מלא אושר כשאני אוחז בידו הכחושה.
אבא זוכר מה שלא היה
אך אני משוכנע שאין הוא קליפה
השאלה: "מה יהיה?" חוזרת על עצמה.
אותה הוא שאל בכל תחנות חייו:
כשנמלט מהגרמנים, כשלחם וכשחזר.
את החשש מפני הבלתי נודע
אבא העביר אליי:
מה יהיה? מטריד אותי.
שאלה פילוסופית הנוגעת לחברה ולי.
הדיון בה ראוי.
מה יהיה?
איני פוסק מלשאול.…

סוף עידן הנסיכים
אין זה מנחם
וזה הדדי
מקיאים הם בזכרם
אחד את השני.
אך היא מקיאה מעט
יותר.

16.9.2016…

נלחמים על הדר כהן

לוחמת בשער שכם
פצועה אנושות
בחדר המיון נלחמים על חייה
על שולחן הניתוחים
מתחננים ללבה
שיחזור בו מהחלטה החד-צדדית
נלחמים עליה
אין אופציה אחרת
היא לוחמת
נלחמים עליה
לאן שתפני-את לוחמת
נלחמים עלייך
אין אפשרות אחרת.

3.2.2016…

מורדם ומונשם

מורדם ומונשם
הכי עם עצמי שאפשר
מתעלם מכל השאר
אין הסחת דעת
דבר אינו מטריד
זה הזמן לכתוב שירים
בהארה אישית שלי
איני מבקש דבר
פסקו רצונות הצריכה
קיומי-רוחניות טהורה
אין לה נפח
ולא מודדת את גודל החדר.
איך אפשרי אושר אישי
בעולם של סבל?
בטרם אענה
עליי לקבל מענה:
למה אני פה,
מורדם ומונשם?

18.2.2016…