Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

עין תחת עץ

העזתים צוהלים
על כל שיבולת שעולה באש.
ענן שחור ממלא את ריאותיה של
ישראל.
אני הולך בשדה המושחר,
אוסף בשנית גרגירים ששרדו.
העיניים הדומות לא מרחמות
רוצות לראותם במותם,
אך הלב רחום הוא.
השדות המפויחים לעזתים הם נקם
על עשורים של הזנחה
על האובדן
על שאין לאן.
למלחמה שבינינו אין מזור.
של מי האוויר? המים של מי? והדגים שבים?
העלה שעלה מהשנאה, חדל מללבלב
השנאה אליי מבעירה אש
והאדמה בוכה.

29.6.2019…

בן מתנער

נער רב קומות
אם ייתן מיופיו – יישאר לו רב
נשים חושקות בו
אך אבד בדרכו.
כישרון מתחלף בכישלון.
הוא לא יכול.
"למה לי להתפרנס ואני לא רוצה לחיות"
ומייד מתחרט.
הרי העולם פתוח לכול
האומנם?
"יש בי אשר קיבלתי מהוריי,
לא בחרתי בם."
"שנים המתנתי להיות לך אימא.
עם שחר גררתי אותך מבין פחי הזבל
ואתה סחבה ללא הכרה".
ממוזיקת הטרנס עלה הסם.
אימך חשה אותך ברחמה.
מתחננת לשובך.

14.7.2019…

יש

תור ארוך משתרע
כמעט נואשתי
אבל אז ננעץ מבטי באישה,
שהקדימה אותי בעשרות.
כשהבטתי בשנית, הבחנתי שהיא קרובה יותר.
אני נמנע מאשליה,
מפנה את ראשי לכיוון אחר
הבטתי שוב,
והינה היא לפניי
אנחנו מדברים
כאילו יש לנו
יש.

11.6.2019…

מילת השיר

אין בינינו אלא מילת השיר
התרחקנו
האוקיינוס בינינו נפרס
מילת השיר קרבה
את משלימה
לא נותר כל מרווח
אלא השיר.
שבויים היינו בידי כל השאר.
את אומרת:
"אני הרה".
מילת השיר יודעת
לחולל קסמים.

30.8.2019…

העושה שלום במרומיו

כוכבי לכת מתנגשים
שדות מגנטיים משברים
קרינת רנטגן הרסנית
כוח מגנטי בולע איברים
גופי שמיים מתפוררים.
אימה ללא אימא.
אדם בשלום
מרסק גולגלות
היוצר הקטלני מכתיר את עצמו
הוא השמש
הוא הכוכב העליון
משלח אש
לא חס על שבויים
מתיך את הארץ
לשלום.

1.9.2019…

שלושת בניה

מבלי שאשאל,
היא אומרת את שמות שלושת בניה
על פי גילם.
איני מסביר למה זה רציתי בה?
האם להגשים פנטזיה
בכל מצב?
הזמן תמיד היה קצר
נמדד בדקות
בפשטות
כמים וחלב
בחשיקת המסתור
נחבאים
עד שפסק בבד אחד.
לא זוכר את שמה
מעט מדמותה
את שמות שלושת בניה
מלפניי.

13.1.2019…

הפתטי

אני נצמד לכיסא
משתטח עד דק.
אני מתמודד עם שלפוחית השתן
ההולכת ותופחת,
ומאיימת להטביע אותי בתוכה.
אני מתקומם כנגד דרכו של הגוף
להכתיב לי את תנאיו.
זה פתטי
אך אני מסרב להיות תלוי בשתן.
אני רוצה את כל כולי
למען השירה הפואטית
לרוח ולנפש.

22.3.2019…

אפריקה על כל שעל

בין העננים שמעל קילימנג'רו
בין ארוכי הרגל הוורודים
אני יכול.
מהמבשלת השחורה ששדיה מתנשאים לגובה הר,
אני סוחט מבט.
באפריקה האותיות אינן מתחברות
לשירה פואטית.
מי מוביל את השבט?
מי בראש?
בכל רגע אני מוכן
לשלוף ציפורניים
באפריקה המחשבות צמודות לגוף,
למראה הכוח.
אני יודע שלו נגזר עליי לחיות פה,
חיי היו קצרים מאוד.
פה אני חלק, לעולם לא שלם.

20.7.2019…

טעמה של דמעה

עבורי האימהות היא אם כול חי.
אהבתי לכולם
אך הבן הזה קשה עליי
רק את רצונו הוא עושה
שונא את בני ביתו.
אני לא פוסקת מלבכות
יודעת אני את טעמן של הדמעות
ביום שאתה על הסמים
לדמעה שלי יש ריח של חשיש
יש יום שלדמעה ריח של שכרות
ויש יום שטעמה טעם השנאה
היום טעמה כטעם חדר המעצר.
מפחיד אותי לחשוב על הדמעה של מחר.

23.8.2019…

שירה סביב

הזמן לא הולך לשום מקום
אני לא מבחין בקיים
לאתמול אין קול.
הפצעים הגלידו כולם
זה הזמן לפתוח חדשים.
בערגה אני מצפה לאירוע
שיחזיר אותי לאחור
שיחייב אותי לפעול-
לחיות או למות.
עכשיו לא חסר לי כלום
סביבי שירה
כשהשירה בתוכי היא מפגישה אנשים
הם רוצים עולם ומקבלים פירור
האומר על עצמו
שהוא הכול.

3.8.2019…

שמרי עצמך

שמרי עצמך כשהבן שונא
שונא את מי שאת אוהבת
שונא את החיים
רק את השנאה הוא אוהב
היא אהבת חייו.
שמרי עצמך
כשהבן מרסק כל מובן
כשאחיותיו חובשות פצעים
כשאת נופלת אל תהום הכאב
שמרי עצמך.
בנך הוא נער מגודל
ואינו מוצא בשביל מה הוא חי?
שמרי עצמך!

23.8.2019…

להימלט

חייב לצאת מהאסלאם האכזר
משחורה של אפריקה
מכל מקום שאין בו בשביל מה.
לחיות הרחק מאב שתלטן
מבן זוג אלים.
רק אל תגיד שלא נותר לי
לאן.
אני אמצא
גם אם בדרך אשקע
בביצת הדמעה הכחולה.

17.8.2019…