Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

לכאב יש עיניים

בגיל 15 ספרתי את המקרים
שחוויתי אונס.
מה הדרך מחיבוק בני המשפחה
ועד השוד?
שוד גופי.

החיים זה לא מקום לבילויים
מבטים מאיימים עליי
מפחידים אותי.
לכאב יש עיניים גדולות
אין לי רגשות
לא אוהבת ולא שונאת,
אך בוכה הרבה.

07.04.2016…

להאכיל המונים

שולחים אותי אל המזווה ואל המקפיא
אני מוציא את כל המזונות
הם דורשים עוד
אני מחויב
ולא, יגרמו נזקים
יפרקו אותי.

הם המונים
טריליונים של רעבים
תאי הגוף שלי
דורשים:
אוכל!

3.3.2016…

שונאים ומתפרנסים

הפועלים מאלנאצרה*
מעדיפים שלא שלהתחבר
אל מי שבאים מהשטחים.
בענייהם של הפלסטינים שמעבר לקו – הירוק
קרוביהם בישראל חיים בשפע,
בביטחון סוציאלי.
אינם יודעים מחסום.
המשכילים והעשירים מראים בגאווה
תמונות של בתיהם,
ילדיהם לומדים באוניברסיטאות מובחרות בישראל ובעולם.
לאחרים – אין.
אין להם.
הקנאה דוחה.
לא מזמינים ולא מבקרים.
עבור אלו ואלו: היהודים בפלסטין
נותנים פרנסה ושנאת תמיד.
עד לזמן שיבוא.

13.3.2016

*נצרת…

ילד פוקד על אללה

אישוואר (Eashwar) נולד בבנגלדש
בכפר הרחוק
שממנו אין לראות.
גם לא את העיר הקרובה
לא את בירת המחוז.

"בעולמנו קשה לחיות אפילו יום אחד",
שמע תדיר.
אמרו עליו: "ילד עם שאלות"
למה לא כל האנשים מתפללים כמונו?
מי האל שלהם?
אמו ואביו עכשיו בריב,
אללה גם.

אללה חייב לעשות שלום
עם אלוהיהם של האחרים!
אללה חייב להשכין שלום
על כל האנשים והחיות!
כי רק אז ייפסק הרוע ואימא ואבא שלי
יחיו בשלום.

נולד ילד הפוקד על אללה:
שלום!

19.3.2016…

בני המעיים זה אני

ארוחה בשרית או חלבית-
מי המחליט?
דיירי המעי – יש להם מילה
יש שרצונם במזון מיוחד
יש שחפצים בפרי כזה או אחר
ביין לבן משובח או אדום יבש.

אני ליד דוכן הדגים
ובלי סיבה הנראית לעין
פולט: "פלמידה".
אף שתחילה התכונתי לברבוניה.
לבני המעיים – הבחירה.

אני תוהה: מי בחר בבת זוגי.
האם על פי המראה או
או כישרונות הבישול?
אני עושה על פי רצונם.

בני המעיים
דורשים למלא את מבוקשם
ולא: יטילו עונשים
משלשול
ועד למחלה.
בני המעיים – זה אני.

22.1.2016…

גופך גם שלי

האם גופך לך בלעדי?
הרי יש בך מהורייך
ומכל הדורות שקדמו לך.
גם משלי יש בך.

אך את לעצמך.
לא מקשיב לרגשותיי
שם חותמת עולם בזרוע
משולש מקועקע.

חרט הוא בגופו פצעו פצע
לא בראשו
לענות למה?
מסתפק ב:"למה לא?"

אני מביט בגופך
המוכר לי מלידתך
על הקעקוע שמתי מדבקה
כל השאר נקי
שם הנשיקה.

1.1.2016…

גבולות השד

מאסתי במעשים מגונים
אני פה לא כדי
ספק את הדחף המיני
של גבר זר ואלים עד אונס.

איני זקוקה לשד לעצמי.
בעפרון האיפור סימנתי
את גבולות השד.
להסרה.

ואז עבר בי רעד
נמלאתי חמלה:
אולי אוכל להשיג אותה תוצאה
בכריתה פחותה?

מחקתי את הקו הטוטלי
שרטטתי מעגל קטן תחתיו.
האם ייוותר יותר מדיי?
האם עדיין אהיה מטרה לעבריין?

שוב מוחקת
ומציירת קו אחר
כזה שיפתור אותי מהמעשה המגונה.
מוחקת ומתווה
תוחמת.

קובעת את הקו
שיעצור את העבריין
וישיר אותי אישה.
קו של זכות לאישה.

11.3.2016…

[הטריות שבשוק

הפגישה בירושלים
כאלו מקרית לחלוטין הייתה
השיחה נסבה על טריות הסחורה
ממול יש דוכן:
ניצני הפטריות.

הלכנו זה בצד זה,
במקביל
אך מסלולינו נפגשים
אמרתי: "סליחה"
ומיד זה קרה.

סמוקה מביטה
מבלי להגיד מילה.
שמעתי:
"הטריות שלך מתאימה לי"
שוק הטריות.

16.4.2016…

כוחו של השווא

המציאות שלאחר התקווה
אפילו הייתה קלושה
והסיכוי קטן
הפצוע מת
הנעדר לא נמצא
הספק נמוג
נותר השווא.

עכשיו הוא המציאות,
יש לו יום, שעה ומספר.
השווא מעמיק,
צורב בבשר החי
כשוט מלובן.
עושה את חיי
לשווא.

10.5.2016…

שורד לשום מקום

שרדתי
אחרי הקנאה
חוסר הנימוס
המינוס
חמש שנים ללא העלאה
ההתלבטות מה לעשות היום
ההזמנה לאירוע החתונה
ומיני החמדנים.
אני שורד ביום-יום
ולא הולך לשום מקום.

14.5.2016…

אל הדם

אני רואה את האל העליון
על פי מי שעמדו לצדו.
נביאי ישראל, החל ממשה ועד מלאכי
עשו כדברתו, אך ראו מתים אין-ספור.

יהושע מנצרת נושא מסר של חמלה
אך קהל מאמיניו נוצר שנאה.

נושא מסרים אחרון בא ממדבר ערב.
הג'יהאד והשהיד הם כליו.
האל הזה שופך דם תמימים,
אני לא מדבר לחלל הריק,
אני מאמין.

9.5.2016 …

עקבות בחיתול

בעודי מקפלת את החיתול המשומש,
בתנועה מטלית משהו
ועוד רגע לשקית,
נשמע: "עצרי!"

אני מופתעת
הוא ניגש
מביט בי ובחיתול.
"תראי זה הוא התינוק.
יש ממנו בקיפול.
ריחו המורכב,
יש ממנו לבן וחלקו כאדמה על גווניה".

אני שואף אוויר. שאיפה עמוקה
שומע את בכיו
רגע שקרא לאכול
במקום שהחיתול לחוץ-
התינוק ניסה לזוז.
קורותיו בחיתול.

1.8.2016…