Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

זקנה וטריות

אבא יושב-מושב
מבטו אינו אליי, לא פה
ואיני יודע לאן.
החיבוק שלי אינו משנה את דרכו.
ברגע של אמת, אבא שואל: "מה יהיה?"
אני עונה:
"הלחמנייה טרייה, רק לפני רגע נאפתה"
מעלה ריח של טריות,
מכוסה בקרום של פריכות.
זה הזמן להתחבר לחיים הפשוטים
כפי שאבא הכיר בילדותו
על נהר הוורטה בפולין,
לחם ותו לא.
זקנה וטריות לא נפגשים.
תטעם אני מעודד,
אבא מזיז את ידי,
זה בשבילך.

22.8.2016…

שלום לשערות שלומית

מאתמול להיום נחל החרמון
לא פסק מלזרום.
טל המשיך להרוות את הלילות.
שערות שולמית העולות מאבני הנחל
תמיד קבלו אותי
ברענן המלבלב.
עלעליהן ופניני הרסס
חברו לאמת אחת.
בבקר ההוא פניהן שמטו
הצהיב מראן באחת.
כי הלכתי לצדן
מבלי לברכן לשלום.

24.8.2016…

תשעה באב היום

באתי אליך להיות לך לכלה
בטרם באתי בשלוש מקוואות טבלתי
מאהבתי לך.
טהורה אני לקבל בשורות טובות
באתי לחבק באהבה
ולהשיבה בגדול
להעניק חיים מחדש
עבור שנינו,
ללדת לך אור.

אהבתי הגדולה לצנינים בעיני הגויים
באשמת זדון הורשעתי
לשואה.
חומת ציון לירושלים
מהבטחה של אלוקים, כי
הרע מכול לא יקרה לנו.
אך האבנים נסדקו
התגלגלו עד התהום,
רסיסים חדרו אל מתחת לעורי
להיות לי מגן נפשי, לחמלה, לחיים.
תשעה באב היום
ואני תר אחר מקום
שאין בו חרב.

14.8.2016…

את משוררת ערבייה

את נידאא ח'ורי
משוררת
ערבייה
מודעת
מבטאת
שירת אמת
שירה
אני נפתלי פרימור
משורר יהודי
ציוני
ישראל כוח כובש עבורך
את סולדת
בשבילי את דמוגרפיה
האם חברי אל אויביי
האם חברי אליי
או לעצמך?
מעל השורות
נערמות עמדות הירי
מאבק על
זכויות
על הארץ הזאת
זעקות פצועים
הרוגים
היינו
משוררים.

23.9.2012…

נותרו בקרח

העלים של עץ הדובדבן
נבלו והשחירו
רק אלו שקפאו באגם
נותרו בהם הצבעים
ומשפג החורף
איש צעיר נמשה מהמים
היה זהה, בכל פרט ופרט
למאהב שביקר כאן
בסתיו.

1.9.2012…

אין מוות לתש"חניק

איני מסכים למותו של
התש"חניק האחרון.
הוא שראה את חזון הנביאים
הוא שאמר:
"אני מגשים!"
ועשה לביתו
שהיה לביתי.
דור תש"ח כולו משוררים
נערות ונערים
כתבו חלום
כמה שלום יהיה פה
בכל גרגיר חומוס בפיתה
בכל פרי
יהודי ישראל ישמחו את
עמי ערב
מגן דוד וסהר ימצאו
תנוחה מתאימה
תן רגע*
וינוחו בשלום.

22.9.2012
*"תן רגע" מאת חיים חפר…

לבדו בתום השריפה

יערות הכרמל נחים בעיצבונם.
עץ חרוב זקן רחב
לבדו עומד זקוף, מביט
בסלע הגיר הלבן
שהשחיר.
פסקו חיי היער ומי שמיהרו להצילו
44 אבדו אתו
אלו לחמו באש לשמר את הארץ לקבלה
כי בקשו לחגוג את חג האילנות
הקרב ובא
להעניק אהבה.
שמחתי שהשמים חזרו
מעל האדמה המפויחת משחור.
היחיה ירוק בימו של שחור?
אין עונות
כי שחור חולף על פני שחור.
אני המחיה אמר החרוב
ומוריק את עמק הבכא משחור.

19.8.2016…

רק הרוח

באין מחיצות
באין מחיצות בכלל
רק הרוח מחברת בין עצי היער.
כאן חברתי אלך לראשונה
אי אפשר שלא
כאן מותר לאהוב
עמוק ככל שניתן.
יחפים היינו עד הסוף
מתכסים בטל.
מאז כל צמרת עץ
מחזיר אותי אל הרגע
אל המקום
ואת אינך פה.
את ידי אני שולח
בין ענפי היער
אצבעותיך בין העלים
מבקשות לגעת
אך אין
רק הרוח נראתה.

17.8.2016

באין מחיצות
באין מחיצות בכלל
רק הרוח מחברת בין עצי היער.
כאן חברתי אלך לראשונה
אי אפשר שלא
כאן מותר לאהוב
עמוק ככל שניתן.
יחפים היינו עד הסוף
מתכסים בטל.
מאז כל צמרת עץ
מחזיר אותי אל הרגע
אל המקום
ואת אינך פה.…

דם במדבר האסלאם

בין סוריה לעיראק
בנוף מדבר קדום
לוחם דאע"ש
אוחז בסכין ובקוראן
דרך חריצי האישונים
מתפלמס עם הכופרים:
שייפסק הכיבוש
ולא..
הוא מתיז את ראשו
של העיתונאי
לרגלי הר הצמא לרחמים
דם תמימים ניגר.
על דם זה הנביא
הטביע את חוקי אסלאם;
דרך הדם שילח את לוחמיו
בכל היבשות
דובר הבית הלבן מסתייג,
מאות אלפים מתים
מיליונים מקיזים דם.
השהיד יצא את ביתו
עוד דם.

4.9.2014…

הודות לשהיד

השהיד עזב את ביתו
וסכין חדה
באמתחתו.
הדרך ליהודי הראשון
קצרה: דקות מספר.
אל מול כל יהודי-יש שהיד.
בקול רם הוא מהלל את אלוהיו
דמו מנוטרל
יום ביומו.
הריסת ביתו אינה המענה-
את השנאה מעלה.
רעיונות תופסים כותרות:
מדינת קונפדרציה-שתי מדינות במדינה אחת
אחרים מצדדים בשתי מדינות-לשני עמים.
יש הדוגלים במדינה אחת לכל העמים.
ויש שרואים פתרון בעם אחד במדינה אחת.
הסכין מעוררת מחשבה.

4.12.2015…

משת"פ אני

עוברי אורח נמלטים
צעקת "מחבל" באוויר
אני מזהה אותו.
האקדח 9 מ"מ אצלי על החזה בצד שמאל.
שולף, מכניס מחסנית
המחבל מבחין בי
סכינו הארוכה קרובה
המרחק בינינו-מטרים ספורים
אני טוען בצליל מתכתי
המטרה 2 מטרים ממני
מתיחת היד משאירה מטר אחד
אני סוחט את ההדק
רעש הירי מרגיע ועוד רעש ועוד אחד
המחבל שרוע.
אני מודע למצב שנוצר:
אני המשת"פ שלו.
עשיתיו שהיד-
העליתיו לפסגת האושר
ההופכת בשר ודם
לשמימי.
אני פועל להחזירו,
כורע לצדו
לוחץ על חזהו
דם פורץ מפיו
אני מפנה את קנה הנשימה
רק שיחיה
מצמיד את פי לפיו
שלא יהיה שהיד
שימות כאנוש
כמוני.…

שהדי השאול

אני יודע כי צלבני
אני בעיניכם.
על ההר בירושלים
השנאה המתעצמת,
לכם היא שבח לאללה.

דם יהודי
מסכינו של שהיד,
לכם כטיפה של טל מתוק
המרווה את הגן סביב מסגד אל-אקצה.
שם האבן המשחיזה את סכינו של השהיד.

רעד עובר בי
על הקלות שהזמן חלף
מהסכין של הימים הרחוקים ועד הזמן הזה
שבעיר ירושלים.

תפילתכם-למותי.
תפילתי-למות מיליון השהידים.
שירת החושך נשמעת
והבכי אינו פוסק
כאילו אין אלוקים אחד לאנוש.

לשונים-אלוקים שונים
כבימים שבטרם
צעקת "אללה אכבר" מהדהדת
בהר המוות.

22.11.2015…