Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

פריט אחד

הנוטשים הורשו
לקחת פריט אחד
ירושלים בתוכי.

24.6.2017…

ירושלים לא במילה

ככל שירושלים עולה
היא אינה מלווה במילות המילון.
איני חושב עליה במילים ארוכות.
ירושלים היא חברה
חברת הילדות
חברת הנעורים
אהבה ראשונה
של איש שהזקין,
והוא יודע שנותרה לו
אהבה אחת:
ירושלים.

20.2.2017…

את לי ירושלים

את, ירושלים, אינך מפוצלת
ולא מחוברת.
איש לא ישים עלייך גבולות.
כי אין לך כאלו.

את אינך רשומה בספרי רכוש.
לך שירי אהבה עד אין ספור
בכל שפות אנוש.

ברגע של מצוקה
אני רואה את ירושלים
קטנה
עד שכפות ידיי יכולות
לאחוז בך.

ברגע של התעלות
את גדלה.
כול האומות כולן
מתכנסות בתוכך,
ואת להן אימא
אוהבת.

6.5.2017…

אל תעלה את ההר הזה

בלתי מתפשרים הם אנשי ירושלים.
מכל פלג ודת.
בהר-הבית ובאל-אקצה
הקשים שבהם מצאו מפלט.

מסגד אל-אקצה בסכנה!
הר-הבית גם.
עוזבים זוטות, נעשים אחים
כשבט אחד אל מול הכופרים.

בהר, הדם מקדים לרתוח.
העיניים ננעצות, מחפשות מטרה לאגרוף
השפתיים משסעות
זעקת הכאב מחפה על חרפת הספק.
הגרון מעלה פסוקים קדומים
ברגע זה אנשי ההר
בולעים אבנים.

אך מששקטה הרוח,
מעלים חיוך,
במה לעזור לך? שואלים.
ביתי הוא ביתך
אנא התכבד,
אך אל ההר הזה אל תעלה.

16.6.2017…

ירושלים אתי

עשיתי את הדרך מירושלים.
אך לא עזבתיך.
ככל שארחיק
ירושלים אתי.

את בכל שיח.
אני נושא את טעמך
אף שלא רוקנו
את הזבל היום.

את בכל גרגיר
בכל מעש
שטרם עשיתי
את אתי.

11.6.2017…

התיקון שבלב

אני נוגע באבני הכותל,
בירושלים כולה.
אני מתהלך בסמטאות העיר
העתיקה,
נושם את האבק שניתז פה
לפני 2000 שנה,
ואת ריחה של אש השנאה הגדולה.

מה האבנים האלה לי?
לאבן יש חלופה
בכל גודל וצורה
ערכה נקבע על פי טיבה.

אין זה תיקון
להקים את בית-המקדש שחרב
כי ייחרב בשלישית וברביעית.

התיקון בלבי:
אהבתי אל בית המקדש
לכל שריד שממנו נותר.
איני מבקש להרוס ולבנות,
אלא לאהוב.

25.5.2017…

אין זה ניתן

עשה שונאך לאוהבך
ויפסק הסבל בעולם.
גם לשבריר קטן של רגע
אין זה ניתן.

30.3.2017…

אתה לא בירושלים

נהג האוטובוס עצר בחריקה,
שלושה קנגורו ענקים התפרצו לכביש
צבעם דמה לאדמה האדמדמה שמעליה קפצו.
כאלו האדמה זינקה.
זנבותיהם המתוחים משדרים:
אתה לא בירושלים.

האוטובוס חוצה עיירות לאורכו של החוף המזרחי,
נקיות ומטופחות עד להפליא.
רגוע פה.
שעות ארוכות ללא חדשות.
באוסטרליה איש אינו מוטרד מדמוגרפיה.
ירושלים עם רוב יהודי או מוסלמי?

רוברט, מי שיושב לצדי:
"למה בחרת להגר לאוסטרליה?
עכשיו אנחנו מוצפים בזרים.
אך אל תדאג, אתה דור המדבר
ילדיך יהיו אוסטרלים
כמוני."

הלחץ נפרק, אני שומע אותו משתחרר.
תחתיו נפער חלל עצום.
עורי מתוח מעל הר חלול.
פתאום הריקנות.

באחד מרמזורי מלבורן
האוטובוס מוצא עצמו ליד
יגואר נוצץ המוכן לזנק,
אקנה לי אחד כזה, עם גג מתקפל.…

אל בך

אות על דף
השאר אצלי בלב.
ברגע זה אני מתנתק.
האות מחזירה אותי
לנעוריי
לחיפוש הדרך
להתקרבות
לבת הזוג.

השירה מגינה עליי מפני
המציאות.
היא הנחשקת
המנחמת
מקנה בי כוח.

השירה היא קיום האלוהי
אינה דורשת הוכחה או
סימוכין.
האל בך
תמיד.

31.5.2017…

זה באמת שיר טוב

מתוך עננת הספקות
אלת השירה פורשת זרועות.
על כף ידה השמאלית מונחת אמת מידה
של השיר הטוב.

ראשה כלל אינו נראה
בקנאות היא שומרת על טוהר השיפוט.
"זה באמת שיר טוב"
פסקה.

אך אני בספקות
הרי השתמשתי באות
שחוקה,
אותה גזרתי ממוסף סוף השבוע
בטרם הושלך לפח הירוק
הממחזר כל שיר טוב.

3.6.2017…

ציפור הנפש כאן

ציפור הנפש שלי אינה ידועה לזר,
גם לי היא חידה.
אך אני יודע את המקום
אליו היא שבה.

בסתר מקננת
בתוך שפמו העבות של אבא אברהם.
כשנפטר
הסתכלתי בפניו
קרבתי לשפתיו, לשפמו.

ציפור הנפש שלי נחה.
האדמה המתוקה שמעליו
מאשרת:
ציפור הנפש שלך
כאן.

7.6.2017…

States and Statues

Each of us is a determined person.
An independent cultural individual.
I'm the owner of my mental capabilities
And property possessions.
I look mostly into my own.

I am a statue of myself.
A group of such are making nations and states.
States sign peace and wars.
It is not for me to make those.

8/5/2017 …