Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

בוקר של ערב יום הכיפורים

יום הכיפורים חל ביום השישי.
יום בו פסקו החיים
הושם סוף לטל עוד בטרם הספיק להיאסף.
לא נותר אלא זיכרון המתרחק מדי שנה.

אני שואל אם בדיה אני מהלל?
אך הזיכרון אינו מתעתע.
את היית איתי ודמעת הזיכרון לא יבשה.
ביום הכיפורים אני בוכה על החלב שנשפך.

אני מישיר אלייך מבט
ולא מופתע כשאת משיבה מבט.

29.9.2017…

עבודה אחת

לאל אחד,
האדריכל אסעד אפנדי, שיקם את מסגד אל-אקצה
ואת בית הכנסת
החורבה.

העומד בהר-הבית ופניו אל חצר החורבה
מתמלא אמונה באחת.
לאל האחד.
לאותו האל.

ומי שמביט מהחורבה אל המסגדים שלפניו,
רואה את בית-המקדש על מסגדיו.
בחצר אחת.
ומבטיהם נפגשים באחת.

11.10.2017…

מצופה שירה

חיי ירושלים רווים חששות.
עדות ולאומים נפגשים,
אך אינם רואים זה
את זה ושפתם איבה.

ללא אשליות אני מתהלך בין רובעי העיר,
יודע שזה עלול לקרות.
אני קשוב לצליל מתכתי,
ליד השלוחה.

בין שערי העיר
יש שער של צער, אך הוא מצופה שירה.
אני מביט בך, ואת מצופה שירה.
כל שאני רואה, מצופה שירה.

11.10.2017…

קוסם ארנקים

תקנה לי, אני מאוד מבקש.
בלילה בדקתי את ארנקו של אבא,
שחור מבריק עם תאי משי מרובים,
אך מלבד כמה תמונות ישנות ושתי תעודות זהות
לא היה בו כלום.

אבא בתנועה מיומנת שלף את ארנקו
מיד הוציא שטר של כסף
והגישו למוכר: "בבקשה אמר".
או אז הבחנתי
שהארנק היה בצבע אפור.

16.9.2017…

זמן לחיות

זה לוקח זמן לחיות
עכשיו אני יודע שאין זה בזבוז הזמן.

20.10.2017…

דו צדדי

אני אינני רוצה דבר.
אך קשה לי כשהדבר לא רוצה אותי.

20.10.2017…

הכותבות ירושלים

"למה כל האותיות האלה"
כמה אותיות אתה רוצה?
"רק את אלה שכותבות ירושלים"
הוא ענה.
"וגם את כל אלה שכותבות אימא".

10.10.2017…

אמונת ירושלים

ירושלים,
את הצוהר אל הרוח הפוסקת
והעושה על פי דרכה.
חסד את מעניקה גם לי,
ואני את קרבתך מצאתי בי.

את אמונתי הכלואה שמאחורי החומה.
בבואי אלייך אני חש צמאה צורבת
זאת צמאת הדורות,
הגעגועים.

14.10.2017…

מנהרות בבל לביצה

רגע לפני שיהפכו לים
הנהר השלישי והנהר הרביעי
חברו.

עכשיו הם אחד.
משאבדה הזהות שקעו בביצה.
האם חצו תרבויות עולם
רק כדי לאבד עצמם
בביצה?

5.10.2017…

בשרשרת הדורות

בתחנה מרוחקת,
בעזובה
נחשפות החוליות
ששרדו מכל הדורות.
השכחה קודחת בהן עד בלא היכר.
אני מושיט יד, נוגע, מלטף
הן קרבות אליי,
אני החוליה שלהן.

החוליה שלצידי טרם השילה מעליה
את שארית הבשר של חברי הטוב.
אחרת מיללת על שתיקת הזמן,
אך נותרו לה פנים,
והן מאירות אליי
אני מתחבר
לשרשרת הדורות.

17.10.2017…

חברו

כל יום עוד מיליון
מתחברים בחלציהם למין אדם.
ראשיהם בולטים מתוך הגוף הגדול
העין הרועדת מבחינה בהמונים.
יש שעוזב ויש שמתחבר.
יש שחייו פסקו בעודו בפנים,
הענק ממשיך
על החיים ועל המתים שבו.
מיליארדי אדם מפענחים את עצמם
בגוף אחד.

4.10.2017…

רודף את הזמן

נדרשו לי מספר עשורים
כדי לחזור אל אמרתו של אבי:
"היום הזה שהתחיל בחצות,
לא יחזור".

אני רודף את היום הזה.
אוחז בו, עוצר בעדו מלהפוך לעבר.
בו בזמן ארוחה סינית וצרפתית.
מקיים מערכת יחסים עם מספר נשים.

לא נותן לרגע להשיג אותי.
לא מרשה לזמן לחמוק,
אך הוא מביט בי ברחמים.
ראיתי דמעה מתגלגלת על פניו
של אבא.

9.10.2017…