Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

העזתים שממולי

המרחק בין האטומים מתקצר,
נדחסים עד כדי איחוי.
אוגרים כוח הרסני
לעצמם ולי.
נחושים להתפרץ,
לחזור למקומם הקודם.
הנפץ ניצת,
הנביא מוחמד מוחשי יותר מתמיד.
שני מיליון עזתים ברצועת חוף צרה
מחדירים בי מבטי שנאה,
בכופר.
אשקלון בת הישג
אל-עריש לא.

22.10.2016…

גוף גיל

לגוף-גיל שעון אחד.
זוג תאום.
גדלנו בשנה: עוד נר מוסף על העוגה.
ואז, בעצמת פתאום,
המלנומה חתכה.
הגוף לא סופר את הגיל,
הוא יורד למקום שנועד לו מראש.
ביום הכיפורים, בידי האחת
אני אוחז בגיל
ובידי השנייה בעצמותיה של לאה,
מחברם לגוף אחד.
הוא מוכר ואיני כועס על הגיל,
משנגעתי בם, מצמוץ אחד,
נשמעת נפילה
והעצמות חזרו למקום היבש.
מרצדות בחשכת עולם,
אך לא נטושות.

8.10.2016…

מענה לשהיד

השהיד מתנשא, בשמחה הורג.
נגמרו לי המילים.
מילותיי עייפו מלשורר על הכאב הנורא.
קללה את השהיד לא תרתיע.
המאבק על ירושלים
לא במילותיו של אמן המילה.
מי שבדמנו סולל את דרכו
אל נביאו ואל בתולותיו
לא ייקבר.
גווייתו המדיפה ריח נבלה
בביתו של השהיד תשכון.
את שמם של הנרצחים אני זוכר:
עם ישראל חי.

11.10.2016…

מחזירה לעצמי

אישה זקנה
עושה סקס
שאינו פוסק.
אני לא מניחה לבן זוגי לישון
לסיים את היום.

איני רודפת אחר ההנאה המינית
איני משלה את עצמי
מודעת לגופי.
אני בת 78.

זה לא למען הרגע הנוכחי.
רגע של סקס מביא אותי
לזמן שחלף.
לגיל שדיבר פוריות
לגברים המתדפקים.

הם תמיד מתחילים בשאלה ילדותית:
איך מבשלים ספגטי?
אך בעיניים נוצצות
בידיים שמחות
עם בליטה במקום הנכון.
אני בוחרת:
הגעתי.
עכשיו אתה.

29.7.2016…

בדרכו של הנביא

בדרך האחת והיחידה
בדרכו של הנביא
מוחמד.
האסלאם צובר שומן
חופן עולם
דורס תרבויות ועמים.

רוח קדים גוברת על כוח הכבידה.
הרי חול תלויים בין שמיים לארץ
סופת האסלאם
לא עוצרת
שמה מצור על קרני השמש.

השהיד הוא שליחו של אללה.
הנביא מישיר אליו מבט.
השהיד מקבל את שכרו.
ואני ברסיסים
המשוועים לחיות.

15.7.2016…

מַר מָתוֹק

לָךְ פִּלַּלְנוּ
בִּשְׁבִילֵךְ חָצִינוּ יַמּוֹת.
לְמַעֲנֵךְ נָפַלְנוּ
אַתְּ, אֶרֶץ הָאָבוֹת.
מַעֲמַקַּיִךְ חֶמְלָה וְהָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם.
יֵשׁ בְּךָ מֵעַל
מִמָּה שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת.
אַךְ לָמָּה זֶה תַּאֲכִילִינִי שָׁקֵד מַר?
הַאִם בְּאַחִים אֵינִי רוֹאֶה אֶת אַחַי?
הַשְּׁקֵדִיָּה אֵינָהּ מָרָה בִּפְרָחֶיהָ.
מָרוּתָהּ אֵינָהּ נִכֶּרֶת בְּעָלֶיהָ,
אַף לֹא עַל פִּי הַגֶּזַע.
עַל כֵּן לֹא תַּפְלֶה בֵּין אַחֶיךָ
הַכֵּהֶה מֵאֶתְיוֹפְּיָה וְהַבָּהִיר מֵרוּסְיָה.
בְּט"וּ בִּשְׁבָט יֻמְתַּק הַשָּׁקֵד הַמַּר.
כּוֹס יַיִן אָדֹם וּפֵרוֹתֶיהָ שֶׁל הָאָרֶץ
תַּגִּישׁ לְאַחֶיךָ כֻּלָּם.
שִׂנְאַת חִנָּם, זֹאת הַדִּמְעָה הַנּוֹדֶדֶת
וַעֲדַיִן
אֶל הַר-הַבַּיִת.

24.1.2017…

אוכלים

אוכלים
אוכלים
והאדמה רעבה.

10.2.2017…

שדייך חיים

גבעות תבל, הר תבור
אדמה מתעלה
אומרת לי שלום.
לכל הר פסגה, אליה נפשי
אני משווע אליה.
מה ממדייך? האם אלו שדייך?
לתודעה עמוקה
לצליליו ג'ז
ללחש האהבה
למחשבה זניחה
לענווה, ללב טוב
עולם שכולו שדיים גדולים
מיניקים
שדייך חיים.
אין כמותם בנמצא בהרי התאווה.

18.6.2016…

כסחלב המזדקן

סחלב על אדן חלוני.
כותרתו המעוגלת – מלבוש נשף
מעטר את חזה השופע.
פריחתו מנותקת מהמציאות
מעוררת סקרנותי.
פרח נשען על פרח
חושף את איבריו העדינים.

מבטי פנימה אל קודש הקודשים,
אל איבריו הנסתרים,
אך הם ריקים.
מעולם לא הזריע.
הוצא מהקשר,
ללא מאביקים
ייוותר חסר פרי.

פרח זקנה לא מדיף ריח
כהו חושיו.
אך מראהו מרגש – מגוחך,
כזקנה הלובשת בגד כלולות נוצץ.
אני מגרש את מחשבות הגיל.
כסחלב המזדקן.

11.6.2016…

בכעס גאוותה

אני אישה.

אתה חזק ממני במכפלה.
עצמות עבות עטופות שרירים.
נחבאתי בגופך,
הייתי חייבת למצוא מסתור.

אך המקלט הפך למרתף עינויים.
עליי להימלט.
למצוא מחסה לי ולילדים.
אני נמנעת מלהגיד: לילדיך.

אתה סורר נפשי
שמך השניא עליי כל צליל קרוב,
מראך השניא את עצמי עליי,
אני משכיחה כל זיכרון.

נשבעתי שילדיי לא נולדו מזרעך
אני מוכנה לעשות בדיקה.
שתוכיח שנותרתי בתולה.
מעולם לא קיבלתי אותך,
זה היה תמיד כנגד רצוני.
אך יש בי כוח ללדת מילים.

5.7.2016 …

שוויו בחלקיו

המונים בכפר
המונים בעיר
העולם מלא אנשים
איש לא יחסר
אפילו אלף מיליון יאלמו.

בעולם של רובוטים,
אדם מנוכר פוקד על קו יצור.
מכונה רובוטית לצדך,
משרתת, מעניקה סיפוק.

המונים תקועים באפור
אינם נראים.
מה מקצועי? מה עבודתי? מה שכרי?
שאלות שאינן רלוונטיות לקיומי.

מעולם לא ראיתי את שמי
מתנוסס על התלוש,
חדלה התקווה שאראה.
איני נחוץ.

אך חלקי גופי נדרשים.
חסר תעסוקה משיב מלחמה
בעבור כלייתו
האוחז ברובוט ישלם הון-
מחירם של הלב והדם
יעלו לו בממונו.

27.7.2016…

הנחוש וההמון

מים שוצפים
הם מעלה לעולה
כנגד הזרם.
זאת דרכו של הנחוש:
מביט לצדדים.
אין לידו.
מי שהחלו את המסע,
נותרו מאחור.

ממשיך לבדו
סירב לחבור למי שכשלו.
והם אינם דורשים את
העיקש.

מלך אינו פוגש את ממלכתו,
אך למענה
הוא סב לאחור.
סמוק מבושה, חבר להמון.

בעוד דור
יצוץ בעל חזון
ומעל לכולם יעלה
לבדו.

30.7.2016…