Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

בועת הכמיהה

אתחיל בעובדה:
"אני היא שיזמתי,
האם זה היה קורה מבלי שרציתי?
דבר לא היה קורה לו סירבתי"

לא אעמוד למשפט בפני בניי.
מגיל ילדותכם חייתי בשבילכם.
מאז מות אביכם, עליו שלום, לא דמיינתי
לי איש.

נשכחו ממני מראות תענוגות מאהבת זוג.
לא חשקתי בסיפוקי אהבים,
עד שביקשתי לוודא קיומם,
שאין זה פרי הדמיון של הוזה בערפילים.
הושטתי לו יד.

מעבר לפעם היחידה,
לא היה דבר.
היו רגועים בניי,
איני מבקשת לעצמי דבר.
אך אני יודעת שיש לי יד.

הסתכלתי בכוס היין המבעבע,
בחרתי בבועה
ראיתי עצמי בתוכה
מתנתקת מהתחתית,
עולה ומתאחדת עם האוויר.
נושמת.
זה הרגע שבו זכיתי בכמיהה.…

בגיל לא יודע מה

שנים של טיפולי פוריות.
ההורים עברו דרך קשה,
נתנו את עצמם,
פעם אחר פעם.

בכל פעם מחדש ראו את פניו
בבירור, עד הפרט האחרון.
הוא נושא את הנצחי שבם,
כאליל האדם.

אך הוא אינו צד בעניין.
הוא אוחז במשולש הכוחות:
כל אחד מהוריו הקים לו בית משלו.
הוא לא מוצא את עצמו.

סרבן למסגרות,
רק לנגן הוא רוצה.
הוא זקוק לדבר אחר,
ואותו הוא מוצא בבנות גילו.
הכול בסדר,
רק לא יודע מה.

11.6.2016…

בירושלים עד טיפת הדם

אני ואתה אנשים חדורי אמונה.
אני ואתה מוכנים למות למען.
אך זה לא ביני ובינך.
אלוהי האבות הוא
שמכה במאמיני הנביא.

בשוק, בבית תפילה, בכל בית.
בירושלים על הר-הבית
זה מוחשי לפניך.

אל תהלל את סוף הסכסוך שבצפונה של אירלנד
ואל התפכחותם של הנוצרים,
כי לא דם האמונה הוא שנשפך.
שם העימות פג כשאזלו מנות דם.

בירושלים אין מחסור בדם.
התורמים מרחוק יבואו
דמם ימלא גיאיות ויכסה פסגות.
אל תתעתע בי במשפטי שווא
בירושלים כולם פיקחים
עד טיפת הדם.

7.6.2016 …

הייקו 3.3.2016
1.
שלד מתפורר
רווח בין הצלעות
הקרקעית מכוסה אצות
2.
נחל זורם בתוך נהר
חול נשטף
ראשו של דג זהב מחוץ למים
3.
מביט במי שחוצה אתי
אני לא לבד
פס שחור ולבן לצדי
4.
גורד שחקים מעליי
אני נאחז בפרח
ריחו מעלה אותי קומות
5.
נוצה בין הברוש לאלה
עורבני צולל
זמן לבנות קן

6.

עונות מתחלפות מאחורי ענן
נודדים חולפים
הייקו נובט

3.3.2016…

בטרם שהיד

בארצות האסלאם
במקומות הנידחים ביותר
בין האנשים העניים שחיים בהם
בבתיהם העשויים אדמה.
אדם לא מוכר
המבקש מנוחה,
מים וארוחה,
יקבלוהו ללא שאלה, ילינהו
ללא תמורה.
מנהג פאגאני
טרום אסלאמי
שקיים
טרם הג'יהאד
טרם השהיד
מנהג אנושי.

2.9.2016…

עיני המשורר

לי עיניים גם מאחור.
דרכן נפשי יוצאת
אל הנעול
אל הנשכח.

חשכה מוחלטת מפיצה אור.
למנקז אהבה מהמילה
הרגשי אינו עלום: הוא נשקל.
ממשי.

העפעפיים מאותתים:
הבוס מביע אי שביעות רצון
איום הפיטורים מרחף באוויר.
ברגע זה עיניי האחוריות נפערות
אני רואה רכסי הרים עוטפים אותי
ומעיינות זכים זורמים דרכי,
ממלאים אותי אותיות
האות מותירה אותי
הלום שירה.

16.7.2016…

גברו

"אטרקטיבית, גרושה +3"
על פי הציפיות שלו, עמוסה מדיי,
אך הסכים לפגשה.
מגשש בחשש: מה זה אומר
שלושה בבת אחת?

היא קוראת את מחשבותיו,
מובילה, בראשית אני אישה.
מציגה את עצמה, מבליטה.
שניהם מחודדי חושים
מנסים לנבא את הסיכוי.

הולכים על זה.
חוזרים לאהבה כבראשונה,
מנתקים עצמם מכל השאר.
היא נסחפת, חוזרת בשנים
משחזרת את אהבתה משכבר הימים
מעניקה לעצמה משאת נפשה
הזמן נמחק.

אותו מובילה התחושה של
הראשוניות באישה:
גברו על המציאות.

14.5.2016…

חוגג חג

לא מאמין בחגי האומה
על שאלוהינו פסח על ביתנו,
אך השמידנו עד מעט
ואנחנו חוגגים על הנסים הגדולים
ועל הרעות האין-סופיות.

איני רואה את מלבושיה של
שבת המלכה.
לי חג,
כשבת זוגתי באה על סיפוקה.

אני חוגג כל דג
הפלמידה מלכה
הלוקוס מלך העולם.
וכל שיר חדש-הוא חג.

אני חוגג כל פגישה עם הצדק.
יש ימים ארוכים שאין בהם חג כלל
ויש חגים מספר הנדחקים ביום אחד.
אני לי חג.

1.5.2016…

עשה שונאך לאוהבך
ויפסק הסבל בעולם.
גם לשבריר קטן של רגע
אין זה ניתן.

30.3.2017…

GRAY & GREEN

Green field spreads out
As far as my eyes can reach
All green
But I can see a light shade
of gray
It is there

Your first gray hair
It is there
I'm not mistaken
Green turns to be gray

But you will stay all green
In my memory
Green will stay
In the field of gray

March 30, 2017…

לכאב יש עיניים

בגיל 15 ספרתי את המקרים
שחוויתי אונס.
מה הדרך מחיבוק בני המשפחה
ועד השוד?
שוד גופי.

החיים זה לא מקום לבילויים
מבטים מאיימים עליי
מפחידים אותי.
לכאב יש עיניים גדולות
אין לי רגשות
לא אוהבת ולא שונאת,
אך בוכה הרבה.

07.04.2016…

להאכיל המונים

שולחים אותי אל המזווה ואל המקפיא
אני מוציא את כל המזונות
הם דורשים עוד
אני מחויב
ולא, יגרמו נזקים
יפרקו אותי.

הם המונים
טריליונים של רעבים
תאי הגוף שלי
דורשים:
אוכל!

3.3.2016…