Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

משורר המצוי

השירים כבר נכתבו.
למשוררים נותר לחקותם
לכול היותר:
לייפות את היפה
את אשר נכתב מבראשית.
אין לי יומרה להיות המשורר הגדול
ולא השני בתור.
אני מתבונן במילה העולה מהדף
או שנאמרה באקראי
תחילה חסרת מובן היא
אני נושם אותה עמוק
היא מתערבבת בדמי
מקבלת גוון משלי,
מרגע זה היא שירתי.
אין לי תובענה שמילותיי
יכריעו את מילותיך
אני אתך
יוצר שירה.

24.3.2016…

עכשיו היא שירה

שפים בכל הערוצים
הם אופים, לשים, מבשלים.
אני טועם השירה.
בין זאת הבועטת
המבטאת כאב ואי צדק
לשירי אהבה
השף מערבב גבינה צ'דר ותמצית תה,
החוויה הקולינרית מעבירה אותי
אל שירתם של ענקי משוררי ספרד
שירת געגוע מפאתי המערב
לירושלים
לבית מקדשה
להר מוריה
כי אז חרבה וממתינה
לאהבת ציון, שתעשה לי ולה נפלאות,
בכל השפות
לכל אדם באשר הוא שם
לאנושות, לבורא עולם.
מלוח מדי פוסקים השופטים
התערובת יצאה מהאיזון
זאת שירת מחאה
איני מסכים לשכר מנהלים של מאות אלפים שקלים!
אין חלופה לעגבנייה טרייה
האדום מעורר
היא הגיעה מארץ האינדיאנים
עכשיו היא שירה.

29.3.2016…

חמש עוגיות השומשום

מאז שקמה מהשבעה על בעלה
היא נוהגת להישאר אצלנו עד מאוחר.
היום היא באה עם חמש עוגיות שומשום:
לעצמה, לאשתי ובשבילי.
אני תוהה איך זה מתחלק?
אחרי סבב ראשון,
לא נוגעים בשתי העוגיות.
"נכון שהן טעימות במיוחד?"
השכנה תולה משפט.
"עכשיו, שבעלי איננו
אתה הגבר היחיד בקומה שלנו!"
מבטה נשלח מעל עוגיות השומשום
הישר אליי.
אני מרגיש בעיטה לא עדינה של אשתי,
מעל הברך.
אך היא עדיין לא הולכת.
אחרי זה אשמע שהעוגיות הן על חשבון
זמן איכות שלנו.
לפתע צועקת:
יש לי פיפי!

27.3.2016…

בין הגוף לדבר אחר

את רוצה ולי היכולות.
במכניות מופגנת,
ללא רגשות,
לא מתעמק, אלא בדבר עצמו.
שניהם יודעים מה לעשות,
מגלים חיבה והתחשבות,
שניהם לוקחים את ההובלה.
ואנחנו בפנים.
אני רוחני,
עוצם את עיניי,
רואה מעבר לגופי,
מתעלם ממי שלידי,
אל הבורא אני פונה.
לפתע:
פיפי, מהר!

26.3.2016…

ממתק בשקל

לא מדברת עברית
מחזיקה שקית
עם ממתקים
בשקל
אחד
לא מפה
אני לא יודע מי היא
חייבת
אני לא מסכים
אבל נותן
שקל
אחד.
הילדה מציעה
עוד ממתק
זה יעלה לי
בשיניים
נותן לה שקל
לא לוקח
דבר
אני לא אשם
גם היא לא
היא פה
ברחוב עמק רפאים
43
עם שקית.
חייבת לחיות
אין לי דרך להסביר לה
שהיא צריכה
להיות בכיתה,
בבית ספר,
ללמוד שירה.
אני אתה
מוכר ממתק,
בשקל אחד.

4.3.2016…

עולם בלי אסלאם

אין בי שנאת ערב.
אך אני נסמך על 1500 שנות
אסלאם –
אלף וחמש מאות שנות כיבוש.
הרס עד ground zero
של תרבות.
האסלאם שם
וסביבו דם.
עד לתוכי חדר
רכוב על פצצה
דמוגרפית –
מתקתקת
ג'יהאד.
יש עוד דרך
לאהוב את הבורא
בלי אסלאם:
אנשים טובים,
ישרי לב,
חברים,
כוס יין,
לחיים.

3.1.2016…

הסכסוך בשנת 2096

שני נכדיי מתרוצצים בין המתקנים, משחקים.
למקום קוראים "קיפצובה".
בתה, מדברות ערבית,
"סליחה" אני פונה ראשון
"האם את מוכנה להחליף דעות
בנושא הסכסוך ישראל ופלסטין?"
"חיובי" היא עונה.
האם תעדיפי לדבר באנגלית-שפת האמצע,
Yes"" היא עונה.
"איך את רואה את העתיד בין שני העמים?"
"מורכב", היא עונה.
שמחתי שלא החלה בהטחת האשמות.
"האם תרצי להתנבא איך נחיה בעוד 80 שנה?"
"זה מחוץ לטווח הראייה שלי", ענתה.
"תחשבי שאנחנו מדברים בשנת 1930,
האם היית משערת שהיהודים יקימו מדינה?
אז מה בנוגע לשנת 2096 ?"
"אירועים קשים קורים עכשיו.
העולם נעשה מקום מסוכן, אלימות חוצה גבולות,
ברור שיהיו לכך השלכות."
אולי בגלל הנושא ואולי בגלל המראה,
לא מיהרנו לסיים.…

העודפים

מחציתה של האנושות
יוצרת את כל המוצרים הנדרשים
די ויותר.
מחציתה של העיר,
מחציתה של המשפחה.
מחציתו של האדם
את קיומו הוא מטיל על
המחצית השנייה.
אני מתדפק למחיצתם של המספקים
אך דלתותיהם נעולות
חלונותיהם מסורגים
הקיפו עצמם בחומות ובמגדלי שמירה
הם יורים בחוצים
בבלתי יוצרים.
הפערים מתרחבים
הקצוות נמתחים
כמוני יש בלי סוף!
מחצית האנושות.

30.1.2016…

תחת חול האסלאם

המשרד לאיכות הסביבה מתריע:
"האבק מסוכן לבריאות הציבור".
במסכה על האף והפה
אני יוצא.
חול דק חודר אותי מיד
דרך החור שבכפתור.
אני שומע אותו מגחך:
"האבק הגיע לפלסטין בשליחות אללה."
הוא נוצר במדבריות ערב.
נאסף לחזית אחת.
לך הוא גיהינום
לנו פריחת החול.
הוא שמפיץ את האמונה באסלאם
זרע האסלאם הופך גרגיר להר.
ואתה תחתיו.

19.1.2016…

אסלאם הוא השוט

עולם ללא אסלאם! כל העולם אסלאם!
אין מצב ששניהם יזכו
אין מצב ששניהם ייוותרו.

כשהשחיתות על כל לשון,
כשהפערים החברתיים הם גאוותו של העושק,
כש"העושה לביתו" אגר בתים רבים מספור,
כשהון-שלטון מעוות כל דין.
האסלאם הוא הדין ועונשו
הוא השוט.

לא תשתווה לאסלאם באכזריותו.
עליך להצטייד באהבה גדולה
צדק ורחמים ייראו לפני עינייך.
כי אז האסלאם לדל ולמנוכר יהפוך
עד למקום הזנוח שממנו צמח:
מדבר ערב.
לעובדים את האסלאם
דרך השמחה תתגלה
ייפסק הג'יהאד, לא עוד שהיד
ויאמרו: לחיים.

6.1.2016…

חצי מלאה / חצי ריקה

"מה אתה יודע על החיים?"
שאל היודע.
"שהם זורמים," ענה היכול, "ויש בהם עצמה רבה"
שאל היודע: "כמה מהם מקבלים וכמה לוקחים?"
"מלא לעצמך, מלא ככל שתוכל", אמר היכול
היודע הושיט את ידו שכוס בה אחוזה
והניחה תחת זרם המים הנשפכים בחוזקה.
ובמהירות הוציאה.
היודע והיכול הביטו בה.
אמר היודע:
"עודפי המים רוקנו את הכוס".
"אני יכול למושכה מהר בטרם תתרוקן"
אמר היכול.
ככל שניסה, הכוס סירבה להתמלא.

חיינו מרכבים מלאות וריקות .
זה את זה משלימות.
יש שהמלא והריק
רוצים לתפוס את מקומו של האחר.
האוויר שמעל למים למערבולת חזקה הפך.
ובעצמה עמוק לתוך המים קדח,
עד שלא יכלו להיוותר במקומם:
ביעף התרוממו, ובעלותם את האוויר כבשו,
לרגע נראה שידם על העליונה ואת כל השטח קנו לעצמם.…

גאנגס בכביש 431

סדוקה היא האדמה שבין מקדשי ורנאזי
לנהר הגאנגס הקדוש
שם המתים ואפרם.

מכון טיהור השופכין שליד רמלה
חולק את ריחותיו עם העוברים בכביש 431
החלון הנעול של מכוניתי
לא עוצר בעדו מלחדור.

האיש הקדוש יושב על המחצלת הבלועה
דומה לפרה שלצדו
ולכלב שכולו רק עור ועצמות.
חסרי כול מביטים בי
ללא עניין.
האל שיווה הוא הבעלים של כל חי
את העושק ואת השקר ואת העוונות כולם
אל המים משליכים.
מימיו של הגאנגס שרים.
הטובל בהם מבקש להפוך למימיו.
הפרחים והאורות שעל הנהר
הם נשמתו העולה.

10.8.2012…