Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

שירים חדשים נבחרים

שושן צחור אדום

שושן צחור מזדקר מתוך מעבר צר
בין הסלעים.
עליו מוארכים כראשי חץ
העולים מאשפת החצים.
הרוכב אוחז בדגל שחור
מתנגש בסוס
שרוכבו לבוש אדום-לבן-אדום
סלעי הגליל אינם מותירים מרווח,
לוחם צלאח א-דין רוכן על מלך גיא
רק רוכב אחד יעבור
מחמת חוסר המקום, לא אוחזים בחרבות,
אצבע מול אגרוף
סוס דוחף סוס
קללת כופר במאמין מכה
גופותיהם חברו
עד עומקם של ניבים
השושן הצחור האדים
בקרני חיטין
נוטף דם טרי.

15.10.2018…

מעבר לשכל

עירוב הזרע עם עסיס האישה
מוליד ויולד
ברגע זה שניהם יודעים
איך הוא ייראה
מה עובר ממנה ומה הוא נותן
חסרי סבלנות
מדי רגע בוחנים.
אך את רחוקה ממני
בכוחה של האהבה
זרעי זורם אלייך
חוצה את גבולות השכל
אל המקום הנכון.
את מעוברת,
בוכה משמחה:
יהיה לנו ילד.

6.10.2018…

אתה תפרח

יבוא היום
שלא יחוש עוד
שיוחזר כל אשר צברתי
האדמה האהובה ממתינה לי
יש לה תוכניות משונות עבורי.
אין זה סופך היא לוחשת
זה יהיה רגע שפריחתך תנסוק לגבהים חדשים.
החומר והרוח אשר נצורים בך
נועדו לגדולות.
יסודותיך יעשירו את הסובב
יחברו
אל המים
אל פרחי השדה
אל האדם
אל החי אשר אהבת.
להיכן שירתי תובל?
יסודותיך טמונים בה
אני אתרגש עד עומק נפשי
שירתך תאחז בי
והיא עולה
והיא שלך.

16.10.2018…

אני לעצמי לי

אספתי את עצמי מאשפתות.
ממצעי המיטה הסתורה
מהארון שדלתותיו פרוצות
מהפינה הנאיבית של חיי.
בקול ברור: "אני למעני"
אני מרווה את צימאוני
ממעיינות לא לי.
שילחתי מעליי מחשבות של אימהות
אלך אל הלא נודע
אל המזדמן שאמצא
בארמון חיי יש חדרים למכביר
ודלתותיהם פתוחות לרווחה
זכותי לנועלן על פי בחירתי
איני מסכימה שתעמוד ביני ובין רצוני.
תוך שהיא בוצעת לחם
גופה נע בתנועה קצובה.

3.10.2018…

All is Right

The President sends orders by a high wave signature.
Half the nation calls against.
Top-paid lawyers conduct irrelevant inquiries.
The federal Judge gives an irrelevant verdict.
The congressman talks with no face.
Balls are on the move.
Underneath the sneaky deals are changing hands.
The spirit of Freedom is tightly packed into envelops.
Flip-flopping between all the participants.
Far play is taking place,
All are being paid.

September 29, 2018 …

הפואטי לא פה

בחשכה הגוף מגיב לצליל.
נמתח ומייד נרפה.
כפות הרגליים חוצות את גבול הזמן.
עצום עיניים מנותק.
משהו עזב,
הוא לא יימצא.
המונח עוד מעט יקום,
יחפש את אשר נעלם,
הוא לא יחזור.
הגוף מצרף אותיות,
אולי שירה פואטית?
הפואטית לא פה.

18.6.2018…

היא בת שעה

מביט בשעתה נולדה
אני מתעלם מהעור המקומט
מהעיניים הסגורות
מה היא תהיה?
עד לאן?
עד איזה גובה?
האם תהיה מעבר?
התישאר כמוני?
אני חש בנוכחותו של האחר
לא ייתכן שזאת יצירה פרטית
של זוגתי ושלי
אני חולף על פני בת זוגי
היולדת
הנותנת חיים
לה – אין ספקות
היא אימא שעה וקצת
מחר נחגוג
ריחה נספג בי
הבית מלא אותו.

13.9.2018…

אני הוא

למען השוויון המוחלט,
נתנו את עצמם.
בטוחים בצדקת הדרך.
שליחותם ללא עוררין.
לא קשובים לכאב החבוי.
הקבוצה מחקה את האישי, את הפרטי.
אני לוחץ על הבטן
וזה יוצא.
כך נולד האני.
האני שלי אינו מביט לצדדים
הוא לא נועד בשביל מי שאין לו
שתמיד אין.
לי יש!
אני.
והשאר רחוק ממני.

13.7.2018…

מעש הדמיון

באתי.
לא יודעת למחוק את פער הגילים
אני מוחקת את שהייתי
יותר מכול דבר אחר
רוצה את קירבתך
אני שומעת את עצמי מגוללת
את קורות חיי
מאז מלאו לי 16 שנות
חצינו לילה עד שחר
אני לגמרי אחרת
כבתחילת הדרך
קרום הבתולים שלי נסגר
אחרי שתי לידות וחיי ישות של עשרים שנות
עכשיו אני מוכנה לחצות את עצמי אליך
מודעת למעשיי
בכל רגע אני נולדת מחדש.
עכשיו תורך.

12.9.2018…

יחברו

מדבר, הר וחול. יובש נמיביה.
המים – חודש בשנה.
גרגירי חול נעים על פני עצמם,
שירת המדבר.
סלובקיה מלאה נהרות החוצבים בהר.
הירוק סובב.
כאן המילה "מדבר" שוות ערך לתנ"ך.
לאיש חזה שטוח, פטמות חסרות מובן.
לה חזה שופע, פטמות מודעות לעצמן.
שופע וחסר מותחים זרועות, מתנגחים,
חוברים.

30.8.2018…

המים שבתוכי

אני שוכב על קרקעית הנחל
ומימיו זורמים מעליי.
אני מושיט יד, חופר בגדה.
המים קוראים מחשבה
ממלאים אחר רצוני,
זורמים.
אני מרגיש את הנהר,
הוא זורם דרכי וממשיך הלאה.
ומשהו ממני נישא בו
וממנו הולך איתי.
המים עברו בדרכם של רבים.
כל החי זורם דרכי
ומחבר אותי אליו.
משיבשו המים,
אני שרוע על חלוקי נחל אכזב.
חש במים הזורמים תחתיי.

27.7.2018…

שיחת היכרות מאוחרת

"אני בין העונות. הכתמים והקמטים
שאתה מזהה על פניי, כעלי השלכת
המבשרים את בוא האביב המלבלב".
אסתפק במה שאינך.
מי היית באביב זמנך?
"בגיל שאתה מתכוון, הייתי סטודנטית.
ההרצאות לא פסקו, המרצה המשיך ללמד בביתו.
בבוקר הגענו יחד לאוניברסיטה.
התבלבלתי, התיישבתי לצידו".
מה פתאום את לועסת?
"זה הזיכרון שחזר".
הוקל לי עכשיו
את הסטודנטית אני רוצה.

7.9.2018…