נפתלי פרימור, שירתי

תראי מעבר

הכול, אבל הכול, לך קשה.
לא נותר דבר אחד יפה.
האם זאת המציאות
או ראייתך המעוותת.

הבעל רק לעצמו
לעצמו מעשן ושותה
לאבנים מתייחס יפה
מכיר את עצמו.

לך לעבוד ולהתפרנס
לקיים
לבשל ולנקות ולהכין,
למשוך ולדחוף ולדאוג
להביא ולקחת.
מן הבוקר ועד הלילה
ובביתך אין לך פינה.

אין שאומר לך תודה.
השחור העוטף מסביב איננו
החשיכה.
הרימי ראשך, רחל.
עלי העצים ירוק לך נותנים.
השדה הפורח
אותך מבקש לשמח.

העננים לבדם עוברים
ותמורה אינם מקבלים.
הכוכבים מעצמם מנצנצים.
הסתכלי מעבר ל…
ותראי שלבך אומר לך תודה.

9.5.2010
מוקדש לרחל פרימור