Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

כך ביקשתי לי

שוב אומרים לי
שאני
מתעלם מדרכם של האחרים.
הכואבים את חסר המת.

איני עומד אתם על קברו
איני מביט באדמה
גם לא קורא
את אותן האותיות.
איני מניח פרח.

יקירי
הקבר הוא בתוכי.
הזיכרון חי אתי
זאת בחירתי.
לו לדעתי שאלו:
הייתי חורש את בתי הקברות
הופך אותם לשדה חמניות
לשדה פרחי העונה
כל הפרחים שהיו אהובים
עליו.
והזוכרים יתהלכו
בשדה הזיכרון.
כותבים פרח, מחבקים אותו.
מתגעגעים וזוכרים.
ליום.
כך ביקשתי לי.

7.11.10