נפתלי פרימור, שירתי

חייו של אמן*

"אבטא עצמי בדרך שונה.
לא באבן המשרה כבדות וחוסר תנועה
אשתמש בחומרים קלים, אווריריים
מהמאה ה-21.
דמויי אבן.

זה ייתן תחושה אחרת
בחודש הבא עורכים תערוכה
בתיאטרון ירושלים
אני אציג, אמן פעיל
העלות אלפיים, אין לי
אך אמשיך לפסל בכל מקרה".
כל חייו.

עבודת האמן מספקת אותו
לא יוכל בלעדיה.
אנחנו לא נצליח להבין.
מלהיב את עצמו כל יום מחדש
"אסע לאיטליה, למחצבה של
מיכאל אנג'לו".
היה נפלא.
חזר עם אבנים וכלי עבודה.

האמן רואה את המציאות
אחרת.
חושף את הנסתר
מצפין את הנגלה.
יוצר את סבלו
המיצג אותו מוליד
יצור בלתי מזוהה
אנחנו תוהים: מה זה?

הוא חי כמונו, סובל מאכזבות
מאבדן, מהיעדר הכרה
בכל פסל גלומה חוויית היצירה
אך מידפק לו גם
סיוט הספק:
האם כך?
הפקפוקים מפסלים בחומר.

שוב צורה מסובכת
מורכבת מדי, ללא קו.
ביטוי מיושן של רעיון לא קיים.
האמן.

3.8.2010
*מוקדש לאמן זאב פרימור