נפתלי פרימור, שירתי

שקענו באוקיאנוס הזמן

יום-יום התראינו.
מילות החיבה
היו בכל פגישה.
דרכינו נפרדו.
אחרי שנים נפגשנו
התחבקנו. שמחנו.
בוא תבוא לבקר,
לי אישה שנייה.
לא הכרתי את הראשונה.
באתי
שמעתי וסיפרתי.
מאז עברו חמש עשרה שנה.
אוקיאנוס הזמן כיסה אותנו.

עם האחר היינו צמודים
לא יכולנו לחשוב כנפרדים
חוויית היחד תחיה לנצח
עד שפסקה.
התראינו באמריקה, שמחנו. נזכרנו.
הזמין אותי לארוחה
בשלוש מאות דולר.
לא נתראה.
שקענו באוקיאנוס הזמן.

את היית לי בת זוג
זה פסק.
שקענו באוקיאנוס הזמן.

28.8.2010