נפתלי פרימור, שירתי

אשת העטלפים

אדומת השיער, מנומשת פנים,
שערה ארוך, מסולסל.
פניה כפני אשת השדות, היער והביצות.
עגולות.
יפות.

בלילות הקיץ, נהגה לעמוד בפתח ביתה.
ידיה לצדדים פרסה, ככל יכולתה.
כך עמדה בדומייה, לא יותר מדקה.
מעל ראשה, תחילה גבוה,
במעגלים ההולכים וקרבים
עטלפים.

הנמיכו טוס, יש כמה.
שומעת משק הכנפיים.
נגיעה ראשונה בפניה, ליטוף.
זה נמשך כל עוד כוחה לעמוד
בידיים מתוחות.

כל קיץ זה קרה.
השנה עצובה, היא הרוסה.
לפני זמן מה, עברה ניתוח להוצאת
איבריה הנשיים,
הרחם.
המראה לא שונה, אך
העטלפים לא באים.

2.8.2010