נפתלי פרימור, שירתי

משורר של כוכבים

הנער שמעון רועה את עדרו בין גבעות בן שמן.
בליל שקוף הכוכבים משתרעים מעבר
אך בעיני הנער, אין מהם די.
תחילה יש להשכין ביניהם שלום.
עוצם עיניו, כוכב קרב אליו
ריחו של עשב טרי עולה
הנה מרעה רענן לכל תושבי הארץ.
יפסקו סכסוכים של אלפי שנות,
שלום הוא ידיד אמת.
שמעון הציע לשכניו הערבים:
"אתם ואנחנו נרעה את העדרים בכוכבים"
אך שמע את פסיקתם:
המרעה בכוכבים שייך כולו לאלוהים.
ליהודים אין זכויות בהר. תהיה מלחמה.
לב העמים פועם לקדמה, הם עוד ישובו
אמר הנער לעצמו.
פרס זרועות וככל שרחק
ארץ האבות קרבה אותו אליה.

30.9.2016