נפתלי פרימור, שירתי

בדידות ורגע

אני בבדידות בלגמי מכוסות הרוע
ובטעמי מגביעי האושר.
אני לבד כשאני עם עצמי.
אני לבד לגמרי בשיחת חולין.

בעודי מטרה לחצי מבקשי נפשי.
אני בודד בהשמעת הקול הקורא
ובחטאי בשתיקה אלימה
הדוחה את כאבו של האחר.

אני בודד
כשאני משיק מחשבות
או בהוללות נשים.
להפיג בדידות בסקס
אך הוא מולידה.

להימלט ממנה הקמתי לי בתים,
אך בכל חדריהם את פניי מקדמת
הבדידות.
היא שמחלצת אותי מסיפוקי שווא
נוסכת בי כוח לתור אחר
הבלתי ניתן להשגה.

ביצרי שירה פואטית, אני זוכה לישע.
לרגע קט אני מתעלה מעל הבדידות
ואז כוח הכבידה מפיל אותי
אליה.

18.11.2016