נפתלי פרימור, שירתי

לפתע ירושלים

אני סובב, לא מוצא את דרכי
בין יפו לתל אביב.
בת זוגי חסרת סבלנות:
הרי הבטחת שנחגוג במסעדה
כמו במזרח הרחוק.
כזאת שלמען מרקיה יש שטסים
לטוקיו ולבנגקוק.
אני מנסה שוב, אך לכביש רצון משלו.
ככל שקרבתי, אני עדיין רחוק מדי.
הנה חניה, אך זריז החלטה הקדימני וחטף אותה.
אני שוב סובב, לפתע החץ ימינה:
ירושלים
אני אליה.
היא תראה את פניי
ומסעדת היוקרה- את אחוריי.

3.12.2017