נפתלי פרימור, שירתי

בעולמם של קצבים

ברגע הנורא אני אבחר
אם למות או אם להמשיך הלאה.
מדי יום אני מחליט מתי ואיך.
אך לא נשאלתי אם להיוולד.
אל תצפו שאודה על שהובאתי לעולם.
היום אני יודע שהאלטרנטיבה
טובה יותר.
אני בעולמם של קצבים.
מחייכים לתינוק ובליבם אומרים:
"נחזור אליך בעוד שנים מספר".
מפיצים שוד ועוול ואומרים: "אלה החיים"
ולמענם עליי להיות כמותם.
מסתתרים מאחורי הסנה,
"שם אדוניי" הם אומרים.
אני לא אומר לכם תודה.

4.7.2018