נפתלי פרימור, שירתי

הנוגעים

אני נרגש מלגעת באדמה שבעציץ חלוני.
מחדיר את קצות האצבעות,
מחפש דופק
מוצא.
מבקש שתראי לי דרך
שתלמדיני על עצמי.
עכשיו אני מוכן לחדור מבעד
למעטפה של אישה
להתלוות אליה
לרגע, ליום, לחיים.
לפתע המים מרגשים אותי
הנוזל הקדום, המצוי.
יש לי דקה לכלוא נשימה,
בחסות החשכה אני נותן את עצמי למים
מאוכזב עד בכייה על שאני חייב לצאת לנשום.
מי שנוגעים בי נעשו לבשרי
אני בתוכם והם בתוכי.

8.9.2018