נפתלי פרימור, שירתי

עין תחת עץ

העזתיים צוהלים
על כל שיבולת שעולה באש.
ענן שחור ממלא את ריאותיה של
ישראל.
נקלט באתר השנאה.
אני הולך בשדה המושחר,
אוסף בשנית גרגירים ששרדו.
העיניים הדומות לא מרחמות
רוצות לראותם במותם,
אך הלב רחם הוא.
השדות המפויחים לעזתיים הם מענה
על עשורים של הזנחה
על האובדן
על שאין לאן.
למלחמה שבינינו אין מזור.
של מי האוויר? המים של מי הם? והדגים שבים?
העלה שעלה מהשנאה, פסק מללבלב
השנאה אליי מבעירה אש
והאדמה בוכה.

29.6.2019