נפתלי פרימור, שירתי

סָגְרוּ לִפְנֵי דְּלָתוֹת
עָצְרוּ בְּעֵדֵי
אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּכָבוּל בַּאֲזִיקִּים
אַתְּ מוֹרַתִי שֶׁיָּצָאת כְּדֵי חוֹבָה
יָדַעְתְּ לִסְפּוֹר אֶת יְמֵי הַחוּפְשׁוֹת
זֶהוּ עוֹנְשֶׁךְ
זֶה שֶׁלְּצִדִּי בְּכִיתָּה
שֶׁחֶסֵר לֹא יָדַע
אֶת הַפְּעָרִים אֲנִי סוֹגֵר
זֶהוּ עוֹנְשֶׁךָ
הַמַּעֲבִיד שֶׁדְּמֵי הַפֶּנְסְיָה שֶׁלִּי שִׁלְשֵׁל לְכִיסוֹ
וְאוֹתִי שִׁילֵּחַ לִרְחוֹב
זֶהוּ עוֹנְשֶׁךְ
בְּקוֹשִׁי איזנתי אֶת הַחֶשְׁבּוֹן
הַפַּקָּח תָּקַע לִי קְנָס גָּדוֹל
מֵהַמִּינוּס הַזֶּה אֲנִי לֹא אֶתְרוֹמֵם
זֶהוּ עוֹנְשֶׁךְ
בְּכָל קוֹמָה בְּכָל פִּינַּת רְחוֹב
יֵשׁ שֶׁגָּזַל שֶׁלָּקַח לְעַצְמוֹ
זֶהוּ עוֹנְשֶׁךְ
וּמִשֶּׁיֹּצָא מִמֶּנִּי וּבְעוֹדוֹ חַם
אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיַּחֲזוֹר אֵלִי
וִיחַבֵּק
כִּי אָהֲבָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ.