נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
עַצְמָאִית
מְשַׁלֶּמֶת בִּיטּוּחַ לְאוּמִּי
וּמַס הַכְנָסָה
עַל פִּי הַמַּחְזוֹר הַמּוּצְהָר
אֵת הַתַּשְׁלוּם מְבַצַּעַת
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְמַחְזוֹר
בִּדַמִי אֲנִי עוֹמֶדֶת בְּתוֹר
מִידֵּי חוֹדֶשׁ
סוֹפֶרֶת כַּמָּה נִשְׁאַר לִי לְשַׁלֵּם
וְכַמָּה מַחְזוֹרִים עוֹד יִהְיוּ
מוֹּדָעַת לִמְחִיר הַהַחְמָצָה
טִיפָּה חָמְקָה לָהּ
שִׁילַּמְתִּי מֵעֵבֶר לְמוּצְהָר.…
Z wioski Glochow i miasteczka Osiakow
Po drodze do miasta Lodz
Pochodzi moja rodzina
Przemyslawskich
Nikt z nich nie byl rycerzem
A takze znanym tenorem
Od dziecka wymagano: "nie badz.."
Zyli miedzy ciemnymi objektami
Okladki swietych pism mialy kolor smoly
Okrywali sie czarna kapota
Czarny kapelusz odcinal ich od nieba
Czarne nosili walizy
Bialosc otrzymali wylacznie z wiekiem
Stare uzywane czesci garderoby-
Dla nich byly ostatnim krzykiem mody
Biedota to nie wiara
A ta modlila sie w boznicy
Dzien w dzien od wiekow oczekiwali
Przepowiadanego Mesjasza
"Przeciez cos mus sie stac"
Tajemniczy "cos" cial siekiera u podstaw pnia
Drzewo zatrzeslo sie
Zwalilo sie z okropnym trzaskiem
Czarne kapelusze rozwialy sie po ziemi
Szukaja swoich glow.…
מָה תִּשְׁתִּי: מִיץ או סוֹדָה?
אֲנַחְנוּ בְּיַחַד מִגִּיל צָעִיר
עָבַרְנוּ בְּיַחַד חַיִּים
שָׂרַדְנוּ נְפִילוֹת
יֵשׁ לָנוּ נְכָדִים
כּוּלָּנוּ בְּאָמֵרִיקָה
יֵשׁ לָנוּ מִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל
הוּא מִתְנַגֵּד לְכִיבּוּשׁ
לֹא רוֹצֶה סוֹדָה-סְטְרִים
מֵהַשְּׁטַחִים
אֲנִי בְּבִיקּוּר מוֹלֶדֶת
בִּשְׁבִילִי סוֹדָה, בְּבַקָּשָׁה.…
הֶעָלֶה בְּשַׁלֶּכֶת מִתְנַתֵּק
לֹא מַרְגִּישׁ מְנוּצָּל
תָּמַהּ תְּקוּפַת הַיַּחַד
אוּלַי מִתְגַּעְגֵּעַ
לְמַרְאֶה הַצָּעִיר
אַתְּ אוֹחֶזֶת בִּי
מְסָרֶבֶת לְהִיפָּרֵד
מִדַּי לַיְלָה מַנִּיחָה כָּרְיוֹת
לְיַד הַמִּיטָּה
לְהַשְׁקִיט אֶת הַנְּפִילָה
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁנִּגְמְרָה הָעוֹנָה.…
יֶלֶד נוֹלַד בְּעֵמֶק הַיַּרְדֵּן
עֲבוֹדָה עִבְרִית
בְּאֶרֶץ הָאָבוֹת
לוֹ הָאֶרֶץ הַזֹּאת
מֵי הַמַּעְיָין
הֶעֱנִיקוּ אֶת כֹּחַ הָאָבוֹת
לְהָרִים נֵס
הִשְׁקוּ אֶת מִי שֶׁדִּיבְּרוּ עִבְרִית
שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֶרֶץ
אַךְ מִיָּמָיו יְיִבָּשׁוּ
זוּהַמוּ מֵי הַתְּהוֹם
בְּיֵצֶר הַבֶּצַע
בֵּן זָרַק אֵת אִמּוֹ מִכִּסֵּא גַּלְגַּלִים
מַכוּר לְאַלְכּוֹהוֹל וּלְסַמִים.…
מֵעַל הָאָדָם
הִילַת הַדְּרִישׁוֹת
בְּהַגְשָׁמָתָן חֵירוּתוֹ
הָהִילוֹת מִתְּנַגְשׁוֹת
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה
בֶּאֱמוּנָה
בְּצֶדֶק
בְּשִׂנְאָה
עוֹבְדֵי הַחֵירוּת מֵתִים
וְהַהִילָּה לְצִידָּם.…
לֹא עוֹד נִשְׁלָטִים
בִּידֵי זָרִים
לָנוּ הַגַּרְעִין
חֵירוּתֵנוּ לְהַחְלִיט
פְּלוּטוֹנְיוּם וְאוּרַנְיוּם
יָאִירוּ דַּרְכֵּנוּ.…
בִּלְעָדַיִךְ לֹא נִחְיֶה דַּקָּה
דּוֹרוֹת בְּכָל דּוֹר בִּתְפִילָּה
מַמְתִּינִים לְהִתְגַלוּת כְּבוֹדֵךְ
מִלְחָמוֹת עַל צִיּוֹן
יוֹבִילוּ תְּקוּמָה
אֲדוֹנָי צְבָאוֹת יִפְקוֹד
אֵין מִלְחֶמֶת חֶרֶב בָּשָׂר וָדָם
אֲדוֹנָי יוֹשִׁיט אֶת זָרְעוֹ
יְרוּשָׁלַיִם לְךָ
יְרוּשָׁלַיִם לִכְבוֹדְךָ.…
מִשִּׂיא גּוֹבְהוֹ מַבִּיט הַהַר בַּאֲדָמָה
לֹא מְקַבֵּל אֶת מָרוּתָּה
כְּנַעַר אוֹסֵף כֹּחַ
מִתְפָּרֵץ לְכָל כִּיוּוּן
מִתְפָּרֵעַ
עוֹד רֶגַע וְיִפָּרֵד מֵעָלֶיהָ
אֶל הַבִּלְתִּי נוֹדַע
יְנַפְנֵף לְשָׁלוֹם
אַךְ הִיא מַרְאָה אֶת קִנְאַתָּה
גַּרְגִּיר חוֹל וְטִיפַּת מַיִם
בּוֹלַעַת לְעַצְמָהּ
הַהַר הַמּוֹרֵד מַנְמִיךְ קוֹמָה
וּמִשְׁתַּחֲוָוה לָהּ.…
אֵיפֹה אַתָּה
לָמָּה לֹא בָּאתָ?
כָּל דַּקָּה טָעֲנָה
אַךְ בְּגִיל 92
הַיָּשָׁן-רָחוֹק הִתְמַזֵּג
עִם הָפֹּה וְהָעַכְשָׁיו
הָאֶתְמוֹל נִמְחַק
אֲנִי בָּא וְעוֹזֵב בְּרָצוֹן
מָחָר לֹא אֶשְׁמַע:
"לָמָּה"
הָיָה שָׁוֶוה לְחַכּוֹת.…
הַזְּכוּכִית אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת
וְאֵינָהּ נוֹתֶנֶת
עוֹמֶדֶת לְעַצְמָהּ
אֵת בְּצִידָּהּ הָאֶחָד
אֲנִי בְּצִידָּהּ הַשֵּׁנִי
מַבָּטִים
דַּרְכָּהּ עוֹבֶרֶת אַהֲבָה
הַזְּכוּכִית מוֹּדָעַת
אֵינָהּ עוֹד שְׁקוּפָה.…