נפתלי פרימור, שירתי

הַאִם לְהַמְשִׁיךְ לִשְׂנֹא אֶת מִי
שֶׁלִּפְנֵי עָשׂוֹרִים הָיָה לִי חָבֵר?
אֲשֶׁר אִתּוֹ חָלַקְתִּי חֲלוֹמוֹת
שֶׁאָבְדוּ
הַאִם לְהַמְשִׁיךְ וְלִשְׂנֹא?
עַל שֶׁגָּנַבְתָּ
עַל שֶׁבְּכָל פָּגַעְתָּ?
תְּשׁוּבָתִי: לֹא אֶשְׂנָא
אֲנִי הוּא שֶׁבָּחַרְתִּי
שֶׁהִסְכַּמְתִּי
שֶׁיָּדַעְתִּי
שֶׁאַהֲבָתִי
לֹא אֶרְאֶה אוֹתְךָ עוֹד
עֲבוּרִי אֵינְךָ קַיָּם
אַךְ לֹא עוֹד שׂוֹנֵא
וְאֵינִי יָכֹל שֶׁלֹּא.