נפתלי פרימור, שירתי

שָׁלְחָה בִּי מַבָּט יָרֹק
נִרְאֵיתָ אֱנוֹשִׁית
אַךְ רְחוֹקָה
מִמַּרְאֶה כְּאַחַת הַנָּשִׁים
חַשְׁתִּי אַשְׁמָה:
הַאִם יֵשׁ בִּי חֵלֶק בַּמַּרְאֶה שֶׁלָּהּ?
מַחְשְׁבוֹתַי גְּלוּיוֹת בְּפָנֶיהָ
"קוֹרְאִים לִי קֶטִי"
קוֹלָהּ הִשְׁתַּרְבֵּב בַּחֹמָרִים
שֶׁהַפְּלַסְטִיקַאִי תָּחַב תַּחַת עוֹרָה
שֵׂעֲרָה שֶׁל אִשָּׁה אַחֶרֶת הִתְחַבֵּר לְרֹאשָׁהּ
מִתְחַנֶּנֶת: אַל תֵּרָתַע
אֲנִי אִשָּׁה יֵשׁ לִי לֵב חַם
לֹא אֶנְבֹל יוֹם אַחֲרֵי יוֹם
אֶהְיֶה כְּזֹהַר שְׁמֵּיְּמִּי הַמּוֹשֵׁךְ מַבָּטִים
עַד רֶגַע מוֹתִי
הַסַּקְרָנוּת דּוֹחֶפֶת לְהוֹשִׁיט יָד
לְוַדֵּא שֶׁאֵינִי קָרְבָּן שֶׁל תַּעְתּוּעַ
אַךְ מִיָּד חָזַרְתִּי בִּי
נוֹתַרְתִּי צוֹפֶה.