נפתלי פרימור, שירתי

לֹא לְפּוֹלַנְיָה.
בָּהּ מִשְׁפַּחְתִּי חַיָּה מֵאוֹת בְּשָׁנִים
שְׂנוּאִים.
לִי זִכְרוֹנוֹת לֹא נְעִימִים וְכוֹאֲבִים,
אַךְ הֵם כְּגַרְגִּיר חוֹל
לְעֻמַּת אֵלּוּ שֶׁל אָבִי.
חַיָּל בְּצָבָא הַפּוֹלָנִי.
שֶׁנָּאָה דָּתִית,
מָדוֹר לְדוֹר.
יְהוּדִים, לְכוּ
רְצוֹנָם נְמַלֵּא.
אֲנִי לְשָׁם לֹא בָּא.

לֹא לְגֶרְמַנְיָה.
בָּהּ הַשִּׂנְאָה הָגְתָה אֶת
"הַפִּתְרוֹן".
הַיּוֹם בְּגֶרְמַנְיָה חֶבְרָה פְּתוּחָה
חַיִּים בָּהּ בְּנֵי לְאֻמִּים שׁוֹנִים, גַּם יְהוּדִים.
אַךְ הַזִּכָּרוֹן אוֹמֵר לִי "לֹא".

לֹא לַשְּׁכֵנָה.
שֶׁדָּלְתָה סְמוּכָה לְדַלְתִּי
שְׂנוּאָה וְשׂוֹנֵאת.
רַק מְעַטִּים אִתָּהּ מְדַבְּרִים.
אֲפִלּוּ בֹּקֶר טוֹב לֹא אוֹמְרִים.
רַק אֶת יְלָדֶיהָ הִיא אוֹהֶבֶת,
רַק עֲלֵיהֶם מְדַבֶּרֶת.
כַּמָּה הֵם מֻצְלָחִים וַחֲכָמִים
וּבַעֲלֵי הַהַשְׂכָּלָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר.
אֲנִי לֹא בָּא אֵלֶיהָ.

הַשִּׂנְאָה הִיא אֱנוֹשִׁית.
הִיא תּוֹמֶכֶת, מְחַבֶּרֶת,
וְאַהֲבָה גְּדוֹלָה נוֹתֶנֶת.