כְּמוֹ בִּימֵי הֱיוֹתִי נַעַר,
בְּסִירָה קְטַנָּה עַל נָהַר הַיַאנְגְצֶה אֲנִי שָׁט.
לַעֲנִיִּים אֵין כֶּסֶף לְדֶלֶק מְנוֹעִים,
לָהֶם יֵשׁ רַק שְׁרִירִים.
מוֹט בַּמְבּוּק אָרֹךְ בְּיָדִי
דּוֹחֵף אַתְּ קַרְקָעִית הַנָּהָר.
לְיָדִי חוֹלְפוֹת סִירוֹת מְהִירוֹת
בְּמֵי הַנָּהָר בְּקֹשִׁי נוֹגְעוֹת.
בַּבְּקָרִים שֶׁל עֲרָפֶל
הַנָּהָר בְּתוֹךְ עֲנָנִים מִתְפַּתֵּל.
אָז אֲנִי הַמְּאֻשָּׁר בָּאָדָם.
מְנֻתָּק.
רַק לְנָהָר אֲנִי שַׁיָּךְ.
רַק לַיַאנְגְצֶה.
אֵין לִי רָצוֹן לְעוֹזְבוֹ.
לַהֲפֹךְ לִקְלִפַּת שׁוּם עֲלוּבָה
בָּעִיר הַגְּדוֹלָה.
אֲנִי זוֹרֵם עִם הַנָּהָר.
בְּמוֹט אֲנִי חָשׁ אֶת לִבּוֹ הַפּוֹעֵם.
בְּרֶגַע זֶה אֲנִי הוּא הַיַאנְגְצֶה,
וְהוּא כּוֹתֵב לִי שִׁירִים.