נפתלי פרימור, שירתי

בַּכֶּסֶף הָרִאשׁוֹן
מֵעֲבוֹדָתִי
קָנִיתִי תִּיק מְנַהֲלִים שָׁחֹר
עִם צִירִים מַבְרִיקִים וְיָדִית מֵעוֹר צְבִי
תִּרְגַּלְתִּי מֵיוּמַנוּיוֹת
פְּתִיחָה וּנְעִילָה
נָחוּשׁ לְמַגֵּר אֶת הַפְּשִׁיעָה
לְהָבִיא אֶת הַצֶּדֶק הַחֶבְרָתִי עַד בֵּיתִי
בְּתִיקִי הָרֵיק יֵשׁ מָקוֹם לְעֵטִים יְקָרִים
לְסִיגַרִים שֶׁעֲלוּתָם אַלְפֵי דוֹלָרִים
לְשֵׁעוֹנֵי נְסִיכִים
לְמַעֲטָפוֹת מְזֻמָּנִים
לְחוֹזִים שְׁמֵנִים
לֹא אָנוּחַ עַד שֶׁאֲמַלֵּא אֶת הַתִּיק
עַד הַפְּרִיט הָאַחֲרוֹן
אֵינִי דּוֹרֵשׁ אֶלָּא פֵּרוֹת עֲמָלִי
תּוֹשָׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם מַאֲמִינִים בְּדַרְכִּי
חִנּוּךְ נָאוֹת וְחֶבְרָה שִׁוְיוֹנִית
חָזוֹנִי-חָזוֹנְכֶם
הֵבֵאתִי גַּאֲוָה לְבִירַת יִשְׂרָאֵל
שׁוֹעֵי עוֹלָם וּנְשִׂיאִים בִּקְּשׁוּ לְהִתְקַבֵּל
הַתִּיק שֶׁבְּלִשְׁכָּתִי מַזְכִּיר לִי
שֶׁיֵּשׁ עוֹד מְשִׂימוֹת לְהַשְׁלִים
עִקְבִיוֹת הִיא בַּגֵּנִּים שֶׁלִּי
דִּלַּגְתִּי מָעַל מִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ
אֲנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּפוּל נָפַל.
נִפְתָּח
הַתִּיק.