עַכְשָׁו אִמָּא לֹא צוֹרַחַת
פָּסְקָה קִנְאָתָהּ
לֹא תִּשְׁלַח בָּךְ אֶצְבַּע מְשַׁפֶּדֶת
לֹא תַּעַמִידֵךְ בְּפִנָּה
לֹא תִּדְרֹשׁ שֶׁתִּכְרְעִי לְפָנֶיהָ בֶּרֶךְ
אֵינָהּ תּוֹבַעַת עוֹד כָּבוֹד
זֹאת לֹא אוֹתָהּ הָאִמָּא
הִיא מְחַבֶּקֶת מְנַשֶּׁקֶת
כְּמוֹ שֶׁאִמָּא צְרִיכָה לִהְיוֹת
הִיא שׁוֹאֶלֶת: "מָה שָׁלוֹם בַּעֲלֵךְ וְהַיְּלָדִים?
בָּרְחוּ לִי הַשֵּׁמוֹת"
הַתִּרְצִי לָבוֹא אֵלֶיהָ?
וְהִיא בִּתְשׁוּבָה מוּכָנָה:
"אֲנִי מַעֲדִיפָה אַתְּ אִמָּא
כְּפִי שֶׁהָיְתָה".