שַׁעַר גָּבוֹהַּ
מוֹבִיל מֵהַסָּלוֹן שֶׁל אִמָּא
לַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלִּי
אֲנִי סוֹגֶרֶת מֵאֲחוֹרַי אֶת
קִיר הַוִּילוֹן הַלָּבָן
לְפָנַי הַמַּעֲקֶה
וּמֵעָלָיו כָּל הַשָּׁמַיִם
אֲנִי עוֹלָה עַל הַשְּׁרַפְרַף הַכָּחֹל
עַכְשָׁיו אֲנִי גְּדוֹלָה
מֵהַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלִּי אֲפִילּוּ הָאוֹטוֹבּוּס
נִרְאָה קָטָן נוֹרָא
אֲנִי שׁוֹמַעַת צִפֳּרִים מְצַיְּצוֹת
אוּלַי רוֹצוֹת לְשַׂחֵק אִתִּי?
כִּי אֲנִי לֹא מְשַׂחֶקֶת עִם הַיְּלָדִים
לֹא נָעִים לִי בְּגַן
רַק שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לִשְׁמֹר
עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי
לִפְעָמִים אֲנִי מִתְחַבֵּאת בְּפִנָּה
בֵּין הֶעָלִים שֶׁל סִיגָּלִית
הִיא הַחֶבְרָה הֲכִי הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי.