נפתלי פרימור, שירתי

כאחד העצים

שביל מסולע
בשיפוע חד עולה בהר
בין עין-כרם לסטף
שעת חצות מילאה את היער צללים
כמו יערות ההם החובקים קברים
גזעי אורנים בוהקים באור הכוכבים
מחזירים הד קלוש
אוזנה של האם בקשב עילאי
חוצה באלכסון את שבילי ההזיה
על שפת תהום הבדיה
נשמעת נגינה קצובה
כפעימת הלב של בנה
אולי האחרונה
מאיצה צעד, אל המקור דוהרת
אולי זה הוא
ואולי זה קולו של היער
היא ניצבת מול צוק המחצבה
לרגליו נערים רבים
מהם יושבים במעגל ויש בכל התנוחות
היא צועקת את שמו
מיהו? נער משיב מבט
שאלכוהול מצץ את שפיותו עד הטיפה האחרונה
ממלמל: " פה לכל אחד יש זכות לבחור;
ערק, וודקה, וויסקי.
ריח פיסטוקים ונקניקיות בחרדל
מפיצים ריח רקב
היא מתעלמת
ממשיכה לצעוק את שמו
הוא עונה: אימא טוב שאת פה.
פניו הלבנות חתוכות ברצועות שחורות של צללים
כאחד העצים.

25.10.14