נפתלי פרימור, שירתי

בחלום*

בעודנו ישנים
את אלינו מתפנה.
בכותונת כחולה- וירוקה
בוהקת
בה נעטפת בליל הפטירה.
אתנו יושבת, מדברת,
אך ניכר שזמנך הולך ואוזל.

רק הגעת וכבר ממהרת.
לשנינו זה ברור
טרם הוחל הדיבור.
מבקשת לקום וללכת.

חיים לך משלך,
נעים לי לדעת
שאת יודעת
ולמתרחש אצלנו מודעת.

מראך כעוטה מסכה.
מוסתרת
חיוכך אליי לא עובר
הקליפה אני רואה ולא פנים
וגם את זה אני אוהבים.

*מבוסס על החלום ששרון סיפרה לנפתלי

14.5.10