נפתלי פרימור, שירתי

בזכות החצב

עשרים באוגוסט החם בשנה
ומזה שנים רבות.
מהחום מותש,
עוד רגע אפול ודי.
ולפתע הדגל הצחור נגלה לעיניי.

החצב.
הדור בלובנו
ובדמיוני
טיפות גשם קרירות
שוטפות את מצחי המיוזע.

איני זוכר אימתי שיבחתי
את חוסר הצבע,
את טוהר הלובן.
ברגע זה עולה הוא על כול הצבעונים
כולם.
הוא שהפיח בי רצון ותקווה
לגבור על החום הנורא.
להחזיק מעמד עוד קצת.
בזכותו אני חי.

20.8.10