נפתלי פרימור, שירתי

בלילה חם ולח

סוף אוגוסט
החום רק עולה
הארץ רותחת.
אי אפשר בה לגעת.
עם רדת הלילה,
האוויר כקיטור מעלה אדים.
בלילה הזה מתרחש מחול הזוי
של טיפות
הן גדלות
עד שמשקלן מורידן
אך טרם תגענה באדמה,
האוויר החם דוחף אותן למעלה
שוב הן מעלות במשקל
ושוב וצונחות.
בלילה הזה, אני אתך.
בגדך הלח, מעצמו צונח
התכסינו בטיפות המרקדות.
הפכנו לקרקעית של נחל.
מימיו זורמים בין שתי הגבעות
שדייך.
אין אלו מי טל
המים מאיתנו נובעים
מלקק,
למלוח יש טעם מתוק
הגופים החמים חייבים למצוא פורקן.
הוא בא
בלילה הזה
בלילה הלח.

6.8.10