נפתלי פרימור, שירתי

בלשכה

איזה זין.
זה חודש שאני מנסה לקום
וללכת ללשכה.
רק המחשבה
משאירה אותי במיטה.
היום קמתי עם חשק חדש בפה.
אמרתי לעצמי:
ניסן, אתה סיפור הצלחה.
זה אתה.
כל המשפחה שלך מוצלחת
לאללה.
הסבתא, שיום אחד לא קיבלה משכורת,
היא סיפור ההצלחה.
הסבא, שארבעים שנה אכל בבית התמחוי,
הוא סיפור ההצלחה.
אבא שלך, אימא שלך, הדודים
כולם מוצלחים.
עכשיו תורך.

התחלתי בצחצוח שיניים.
עברתי לחולצה הסגולה.
לצווארי ענדתי שרשרת זהב.
עטיתי מכנסיים שחורים, מבריקים.
כל בחורה תיפול לרגליי,
אין שתעמוד בפניי.

בלשכה קיבלתי אחת, חמודה.
בת עשרים ושתיים לכל היותר.
נדלקה עליי צ'יק-צ'ק מהר.

מה שלומך ניסן, שאלה.
אצבעותיה רצות על המקלדת
ובמבטה אותי סורקת, על כולי חולפת.

עיניה גדולות
החזה עוד יותר.
אמרה:
מר ניסן, יש עבודה בשבילך.
אמרתי: אין בעיה.
רק תגידי את השעה.

4.12.10