נפתלי פרימור, שירתי

דרור המשורר

אין חופשי ממנו.
אינו מציית לפקודה.
לא סר למרות.
איש לא מדריכו.
אהבתו לשירה היא שמוליכה.

לה הוא חייב,
הצדק הוא שמשמיע דיברתו
מנחה אותו לבחור במילה.
בצדיק לא לפגוע.

המשורר עם מצפונו
מתדיין
אינו חייב לאחר,
משנה דעתו בין השורות.
יש שהאמת נמלטת מפניו,
מבלי להשאיר עקבות.

המשורר אינו קובע.
הוא ממתין לשומע.
הוא יהיה לו למורה זן,
שהטוב והרע גלויים לפניו.
שיודע לפסוק לחיוב או לשלילה.
ויבחר לטובה.

שניהם חולקים את הכאב,
את הדעת את המבט.
שניהם.

11.9.10