Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

דייג סלמון בחנות הכולבו

קשה לחשוב על מוצר שאין בחנות הכולבו
מזונות, בשרים ודגים,
מלבושים ותכשיטים,
מגוון ציוד דייג ומחנאות.

לבי משמחה תפח, לפניי:
שורות ארוכות של חכות, פיתיונות ואביזרי דייג.
מבטי נתתי בחכה חזקה וגמישה
מתאימה לדייג בים בנחלים
מפוספסת כחול ולבן.

המוכר מהלל את יתרונותיה הרבים,
חזקה וגמישה להפליא
"החכה תחזיק דג מסרדין ועד טונה "

האוכל לנסותה עם קרס ומשקולת?
אני שואל בהיסוס.
המוכר באדישות מופגנת השיב:
"עשה מה שאתה רוצה".

בטרם סיים דברו וידי כבר בחכה אוחזת
ובתנועה שנרכשה באין קץ חלומות ,
החוט השקוף לאוויר נשלח.
חצה את הדוכנים, עבר מעל בגדי נשים,
פילס דרכו בין מחבתות וסירים
ריחף מעל שעוני יוקרה ותכשיטים
ונחת בדוכן הדגים.

על הקרח, זה על גבי זה מונחים
דגי סלמון ענקיים.
ראשיהם אל הקונים פונים
הקרס נאחז בתוך פיו של הדג.

אני, שבחכה אחזתי,
בדבר כלל לא הבחנתי.
ובעודי מתרגל את הגלגלת
ואוסף את החוט, הרגשתי בכובד
שכופף את החכה.

בדוכן הדגים,
דברים מוזרים קורים.
דג סלמון מהקרח זינק,
פרפר, על הרצפה
והוא בתנועה
מוכר הדגים נותר המום.
משקפיו על הקרח ופיו פעור.

אני המשכתי במהירות לאסוף את החוט
והנה ראש של סלמון מפלס את דרכו אלי
קרב ובא.
מוכר החכות עמד, כמשותק
ברגע זה אני אליו פונה:
"את החכה הזאת אני קונה"

10.6.10