נפתלי פרימור, שירתי

האדם העובד מתשע עד חמש

השעון המעורר, הוא הראשון שאליך פונה.
אינו שואל אם אתה רוצה
ואולי בחלום ארוטי חשקת לגמור.
הרי זה הדבר הטוב באמת
שיקרה לך היום.
לעבודה
אתה חייב לתת מעצמך לבני המשפחה.
אתה לא תימלט, לא תאכזב
אתה ממהר
אל זאת שבסוף החודש לך תיתן הצ'ק.
מחתים כרטיס
מפעיל מפסק בלב.
אתה שבוי,
אך איש לא נלחם לשחרר אותך
מתשע עד חמש
השעונים מקבלים המון תשומת לב,
לו רק היו מגיבים קצת יותר מהר,
אך השעון רק לעצמו דואג
הצלחת, השעה חמש
שוב אותה הדרך, רק הכיוון התהפך.
שוב טורי מכוניות, הזמן על חשבונך נסרך בלי סוף.
יש לך זמן לחשוב: מי צריך מה?
כן, אתה חזק,
כל שנה מעלה את רמת החיים,
וזה עולה המון כסף.
חובות הבית עליך, המכונית גם.
הילדים והאישה
הם תלויים בעבודה שלך,
מתשע עד חמש.
כשאתה פורץ לביתך
מתחילה החשכה
אתה נועל את השער,
מותש-מובס
הראש לא רוצה לדעת: מה אומר הנשיא
של ארה"ב
לא את הסבריו,
אתה יודע שהפוליטיקאי הוא שקרן.
מחר תורך לבקר את אימך החולה.
טרם הסדרת הלוואה.
על המצעים אתה מביט בערגה
שם החלום והישועה.

10.9.10