נפתלי פרימור, שירתי

החומרים משתנים

עכשיו אתה כותב שירה?
מדוע בצעירותך לא אחזת במילה.
על ראשך לא נותרה שערה אחת כהה.
בגיל כשלך הרוב כבר מוצא.
פוחתות היכולות למשחקי הדמיון,
פחות הדחף ליצור.

בגיל של הפנים מחוצ'קנות,
הגוף דחוס בהורמונים
המחפשים כל סדק וחריץ לעבור
ומוצאים.

בגילי הצעיר
גופי היה אטום.
לא הסכים לקבל מילה,
לא הרשה לה לחדור.
רק החומרים הנוזליים עברו.
מגוף לגוף.
בכל יום, פעמים ביום.

אך החומרים עם הגיל משתנים.
עכשיו תורתה הקסומה של המילה,
היוצרת שיר
המוצאת משמעות
היודעת מתי להיות רגישה
ומתי לבעוט בחזקה.
היודעת שהיא החומר
היא עוברת.

16.4.10