נפתלי פרימור, שירתי

יש שהזיכרון עולה

מסיבה שלא אדע,
אבא בחר שאראה את אמי
אחרי מותה.
המפגש הראשון עם המוות.
אני בן עשר.

גוף ראשון של אישה
מתה.
אבא האמין שאעמוד בזה.
ואם ביקש שהזיכרון יישאר
הרי הוא.

אבא ואני שלחנו בה מבט אחרון.
זיכרון משותף.
עד שהסתכלתי בו.
עשורים אחר כך.
יש שזיכרון זה עולה.

4.12.10