נפתלי פרימור, שירתי

ילדי השמש

בשדה חמניות
כחיוכו של ילד,
פרחי חמנייה
ילדי החמה הם.

מזריחתה ועד רד
באמם כל הזמן מסתכלים
מדי יום ביומו
את קרבתה מבקשים.

היא אותם מלטפת, מעודדת,
בחומה עליהם רוחשת
"תעלו עוד" היא לוחשת
הם אליה מחייכים
עוד מעט ובה נוגעים.

עלי החמנייה מחוספסים,
גבעוליה דוקרנים,
אך עלי הכותרת לראשה כעטרת
פניה כה יפים
שאת עינינו שובים.

החמה מעצמה מעניקה ונותנת
ילדיה חסונים ואחידים להפליא
והנה באמצע השדה,
חמנייה גבוהה אחת
מעל כולם מתנשאת.
ביום הקציר גרעיניה
יתערבבו עם כל האחרים.

18.5.10