נפתלי פרימור, שירתי

ירחם על הרחום

לך ה' תודה לאמור
ולזמר שירים על היופי אשר בראת.
להנעים את חיי הברואים
בפרחי הבר,
במים שבנהרות זורמים,
בדגה אשר
ולהנאתי, בים שוחה.

על האוויר, על מאור העיניים
על קולות העלים
המרשרשים מעליי.
כל אלה לאדם הנחלת.
ולמה השואה?
ואין עוד לך תודה.

השמש במרומים הצבת
ופקדת עליה לתת מעצמה
אך היא, שראתה
עם מקולל ההולך לאבדון
אנוסה לזרוח עוד.

רק צעקותיהם עוד נשמעות,
מהדהדות ביער ההשמד.
על זה-אין עוד תודה.
כיתום, נותרת לבדך.
מעל הכול.
מעל כולם.
רחמיי אליך יוצאים ה'

11.2.2010