נפתלי פרימור, שירתי

יקירי

אישה

מתחילה ועד פרידה,
את שיודעת אותי בכל פרט, בכל
קשקש. בכל מצב.
הוא כאילו הראשון
אך ברור שהיא אתו כל הזמן.

שירה

אני בין שורותיה, בין מילותיה,
השירה היא שמביאה אותי לריגושים.
הודות לה אני מתקוטט עם האלוהים.
הודות לה אני מבעיר את אולם החתונה.
הודות לה אני חורש את בית הקברות.
הודות לה אני מקשיב לעלה
שומע אותו נופל.
.
כוס יין

כוס היין היא הדרך לקיום.
לא נמתין לבואו של הנביא.
האסלאם, הנצרות והיהדות
ישתו לחיים.
מילות שמחה,
לא עוד שנאה.
לא לג'יהד, לא לקידוש השם, לא למתים.

דג

דג מבריק, ורוד, קשקשיו הכחולים
על פניו.
סנפיריו ארוכים ושקופים.
אין עוד קילוגרם
של יופי כה מושלם,
פרידה.

נחש

על גחונו. כולו חושים.
שומע, כשאני חירש.
רואה חום, כשאני עיוור.
מריח ממרחקים, כשאני לא מרגיש.
יודע את סודותיו הנסתרים
של גוף האדם.
פוגע ומרפא.

14.11.10