נפתלי פרימור, שירתי

וכשהפכנו לחומר

מאפר לאפר,
מילים מסכמות.
חומר כל האיברים מצטמצם
לגודל של צנצנת דבש או
קופסת שימורים.
משקל הגוף חסר חשיבות
מידת ההשמנה או איכות המזון
הכול כאמור בקופסה.
מאז שראיתי כזאת,
אני רואה את עצמי כקופסה.
אני אחוז התפעלות
איך יש בי די חומר להעמיד צאצאים
לכתוב שירים, להגשים חלום
ולעשות ביום-יום.
עכשיו האנושות קבלה פרופורציה.
צנצנות אפשר לאחסן זו על גבי זו
מיליארדים ניתן לאכלס בשטח מצומצם.
השמש תאיר מעליהם
ובחשיכה הם יחזירו אור.
התעודדתי.

29.4.2011