נפתלי פרימור, שירתי

ואראה

העננים עלו
מעצמת החום נעלמו.
סירבו להיות עדים
למתרחש.

האבק מלמעלה
התנפץ מעל ראשי.
גשם סלעים יורד.
מכה באדמה.
וזאת- מהפחד רעדה,
לא פסקה.

חושך מוחלט השתרר סביבי.
לא יכולתי לראות עוד.
עיניי שרפו, בערו
ומיד כבו.

תחתיהן חורים בראשי נפערו.
רק המילים
יהי-אור ויהי אור
הדהדו ונשנו.
ואני ממתין שיבוא
ואראה.

5.5.2010