עלי נסוח מואסי, המשורר מבאקה אל-גרבייה
קורא שירתו בגן הבוטני
פסטיבל ירושלים לשירה תשע"א
כמה פה יודעים ערבית?
סופר:
אחד או שניים
בסדר, אומר
חג'אר זה אבנים.
קורא לקהל יהודי שאינו מבין ערבית
אני שומע:
חג'אר, חג'אר חג'אר.
הוא משבח את האבנים
על שנותרו חופשיות בהר
על שאין עליהן חוב
על שרק הרוח והמים עושים בהן
על שלא הפכו למבנה או לגדר.
אבנים, אני יודע,
זרקו עלי המון
ואני מהלל את כיעור
שלמת המלט והבטון
שאסרה את האבנים
במקום אבנים בראשי
המלט החומה והמגדל הצילו את חיי
יא-אחי עלי המשורר
בוא ושנינו לא ניגע באבני המלחמה
בוא נתרפק יחד על התאנה
אבותיך ואבותיי שיבחו את טעמה
בטרם תבשיל היא קשה
אך עם הימים תתרכך
התאנה רכה כרחם אך יכולה להוליד
אבני מלחמה
או קיום משותף.