נפתלי פרימור, שירתי

מעורר אבנים בירושלים

עצי הזית בכניסה לעיר ירושלים,
בני אלפיים שנה.
האבנים בנות יותר.
באירועי הזמן נזרקו לכל עבר.

מעין כרם ועד הים הגדול,
האבן שמשנתה התעוררה
חושפת את אשר תחתיה:
נחש צפע.
אבנים למכביר.
פעם היו בתי כנסיות, בתי מחסה,
בתים
עכשיו מונחות,
לא מחובות.

מירושלים ועד ים המלח,
האבנים מגרגיר ועד הר.
תחת האבן הזאת
נמצא פתן שחור.
כל אחת מהן אני רוצה להפוך.
לגלות מה בצידה הנסתר.

אני רואה תריסרי אבנים
עובר מאחת לאחרת
מה יש תחתיהן?
במבט חודר- אבנים אני רואה.
תחת האבן הזאת יש עקרב.
נכון הוא שם.

הריגוש אחרי הבלתי צפוי
מעביר על הדעת.
מאז נעוריי אני
מעורר אבנים.
לא מניח להן לישון.

29.10.10