נפתלי פרימור, שירתי

מציאות דמיון וזיכרון

כמה מדהים ונפלא
להחיות את הזמן שחלף
בוקר של ערב יום הכיפורים שנת 2008
שנתי קצה ממנוחה לא בריאה
לידי אישה מדהימה ושונה
אך המציאות הזאת כלל לא מנעה ממני
להרגיש שאני לצדה של לאה שזה עתה
פסקה לנשום בשנת 1990.

משוחררת מכל כאב
מדאגה מה עוד יקרה
עבורה המציאות היא גם העבר
וגם העתיד שלא יהיה עוד בכלל.

גם אצלי הזמן לא נמדד עוד בשעון
לא בלוחות השנה
הדמיון והזיכרון מפלסים את דרכם
אל הזמן.
העכשיו הוא משיב מלחמה
עבורו אין זה נכון לחיות שוב
מה שכבר שייך לעבר.

הגוף דורש לחיות
רק פה ורק ועכשיו
גופי הפך לשדה קרב
אלים ומכאיב עם קרבנות ופציעות
ויש גם מצילים ומרפאים
הלבושים במדים של המשך החיים.

הגשמת הרצונות
סיפוק התאוות.
החיים במשפחה הקרובה
ותמיד-תמיד בתוך הטבע על כל דייריו
שמחת החיים גברה
ואת עקת הזיכרון היא קברה
אך רק עד עוד שנה.

יום הכיפורים 9.10.2008