נפתלי פרימור, שירתי

המדבר והאמונה

אהבה גדולה בי לאנשי המדבר.
לזה שמצא בו חיים.
בעוד
האחר נס על נפשו ממנו.

שם הכוכבים מראים דרך.
עדר הגמלים-לצי הספינות
המוביל משא ועשה מלחמה.
אוהל צמר האפור, להם לארמון.

מי חיים וכל אשר להם
לזר מצווים לתת.
זה שאבד במדבר הנורא.
אין לשאול לשמו ומניין בא.
לבל יהיה משבט שעמם מלחמה.
ברבע אל-חאלי חולות הנודדים
הם אדמתם הפורייה.

בבוא הרוח, החול כענן מעל שאריהם נע.
ואין שם מבדיל בין השמים ומקום הדריכה.
צווארו הארוך של הגמל כתורן
נדנד.
לפתע קרס והחול אליו נפל.
פה אסלאם קם.

האמונה בדרכו של שליח האל
קיבצה את שוכני המדבר.
ועשתה אותם לשבט.
מהשבט לעם.
עם העם אל העולם.
הים הגדול לא היה בו מלחסום
את כוחה של האמונה.

כל שפגשו-לאסלאם
או את דמו כמים רווה הארץ.
כי בחרב קראו פסוקים
מספר הקוראן.
והאחר לא נותר.

את השלל לעצמם שמרו
אך באמונתם באללה התחלקו.
שווה בשווה.
1500000001 מאמינים עכשיו.

ישראל שבט זרזיר ובת-ציון נחלתו
כגרגיר החול במדבריות ערב.
בכפר גלובאלי האנושות כולה
היא שבט אחד.

הקוראן וספר הספרים על מדף
אחד נועדו.
היש בחוכמת הספרים להקהות
את החרב השלופה
או שפגיון אסלאם יבתר את אחר?

13.8.10