Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

הֲרֵי טִיבֵּט חוֹבְקִים חָכַמְתְּ חַיִּים
בַּת אַלְפֵי שָׁנִים
שֶׁל אֲנָשִׁים, צְמַחִים וּבְעָלֵי חַיִּים.
עוֹנַת הָאָבִיב אָז הָיְיתָה
הַשְּׁקִיעָה טֶרֶם בָּאָה שֶׁעַתָּה
כְּשֶׁשּׁוּרָה אֲרוּכָּה שֶׁל אַיָּילִים
עַל קִירוֹת הַצּוּק עָלְתָה
הַשֶּׁקֶט מִסָּבִיב לֹא בִּישֵּׂר סַכָּנָה
אֲבָל מִדַּי יוֹם בְּיוֹמוֹ
הֵם נִידּוֹנִים לְחָיַיִם אוֹ לְמִיתָה.
גַּם הָעוֹפֶרִים טִיפְּסוּ וַעֲלוּ
בְּלִיטוֹת סֶלַע קְטַנּוֹת, לָהֶם מַדְרֵגוֹת רְחָבוֹת
סְדָקִים צָרִים, לָהֶם עֲרוּצִים
שריריהם הַמְּתוּחִים נִרְאוּ כְּמִתְּבַּקְעִים
אַךְ הֵם עָבְרוּ
וְלַמִּישׁוֹר הַיָּרוֹק נִכְנְסוּ

בֵּין הֶעָלִים וְסוּגֵי הַצְּמַחִים
גָּדְלוּ שֵׁם גַּם הֶעָלִים הַמּוּכָּרִים
אֵלֶּה שֶׁנִּרְאִים כְּאֶצְבָּעוֹת אֲרוּכּוֹת
גִּבְעוֹלֵיהֶם הָאֲרוּכִּים מְחוּבָּרִים בְּחָוזְקָהּ
לגזעיהם התמירים
אֵלֶּה הֵם צִמְחֵי הַסַּמִים הָמַרִיחוּאַנָה.

הַמִּרְעֶה הָרָחָב וְהַפָּתוּחַ לֹא נַעַם לְעֵדֶר הָאַיָּילִים
אָוזְנֵיהֶם רָטְטוּ, עֵינֵיהֶם בְּעַצְבָּנוּת סָרְקוּ לְלֹא הָרַף
רֵיחוֹ שֶׁל נָמֵר הַשֶּׁלֶג לְפֶתַע עָלָה וְהִתַעַרְבֵּב בְּרֵיחַ הָאָבִיב
הָאַיָּילִים מֵרְגִישִׁים בְּטוּחִים
רַק כְּשֶׁמֵּעַל הַצּוּקִים הֵם תְּלוּיִים
בְּלִי לְבַזְבֵּז זְמַן
הֵחֵלּוּ מִיָּד מְמַלְּאִים אֶת קֵיבַתַּם
הַאִם בִּגְלַל מְצוּקָה אוֹ בִּלְבּוּל, לֹא נֵדַע.
שֵׁנִי אַיָּילִים מִצִּמְחֵי הַסַּם אָכְלוּ
וּכְשֶׁמַּנְהִיג הֶעְדֵּר הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ
וְהֵחֵל פּוֹסֵעַ לְעֵבֶר הַצּוּק, לַחֲזוֹר
שׁוּרַת נֶתִינַיו הִשְׂתַרְכַה אַחֲרָיו
הַצּוּק וְהָאַיָּילִים נִרְאוּ מְחוּבָּרִים
מֵחוֹמֶר אֶחָד יְצוּקִים
אַךְ לְפֶתַע שֵׁנִי הָאַיָּילִים כְּמוֹ נוּתְקוּ
וּמִגּוֹבַהּ נוֹרָא אַרְצָה צָנְחוּ
גּוּפוֹתֵיהֶם המרוטשות נוֹתְרוּ שֵׁם לַמַּטָּה
וַעֲלָטַת הַמָּוֶות כִּיסְּתָה-עָטְתָה

כַּעֲבוֹר יָמִים, נזירי הַמִּנְזָר שֵׁם הָלְכוּ
לְבוּשִׁים כְּתוֹמִים, בְּמַעְגָּל, סָבִיב הַגּוּפוֹת נֶעֶמְדוּ
עֵינֵיהֶם זֹאת רָאוּ
מֵבִין חֶלְקֵי הַגּוּפוֹת שֶׁל שְׁנֵי הָאַיָּילִים נָבְטוּ
הָרוֹצְחִים שֶׁבֵּין הַצְּמַחִים
נִיכָּר הָיָה שֶׁהַנְּזִירִים נוֹתְרוּ חָסְרֵי אוֹנִים וַהֲמוּמִים
אֲבִי הַמִּנְזָר מַבָּטוֹ הֶעְתִּיק מַעֲצָמוֹת הָאַיָּילִים
אֶל חֲבֵרָיו
הִרְכִּין רֹאשׁוֹ :
הֲיִיתָּכֵן שֶׁדַּעְתָּם שֶׁל הָאַיָּילִים נִטְרְפָה עֲלֵיהֶם
בְּשֶׁל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הָאֲנָשִׁים?
וּפָנָה אֶל מוּל הָאוֹר, לַחֲזוֹר
מוֹלִיכָם שׁוּרָה בעקבותיו
אוֹרוֹת הַיּוֹם הָאַחֲרוֹנִים הֵם תָּמִיד נְמוּכִים וּמְסַנְוְורִים
וּכְשֶׁקַּרְנֵי הָאוֹר מָעַל רָאשֵׁיהֶם, לֹא נִיתָּן הָיָה עוֹד לָדַעַת
הַאִם עָבְרוּ פֹּה אֲנָשִׁים אוֹ עֵדֶר שֶׁל אַיָּילִים אֲדוּמִּים.