נפתלי פרימור, שירתי

צאלון בשדרה תל-אביבית

לפני עשורים החליט גנן העיר תל אביב-יפו,
שהעיר הלבנה זקוקה לצבע
אדום.
הצאלון יאדים את לובן העיר.

הוא והיא הסתקרנו, התחבקו.
כמה שנים ביחד פרחו.
אך בל נשכח שהוא ממרחק.
כעובד זר,
מארץ טרופית בא.

צאלון שמו המדעי Delonix regia מעיד
שהוא מלכותי.
נופו סוכך מעל המלך,
גובהו כרוחבו.
בפריחתו כאש בוערת.

בתל-אביב חווה קליטת עלייה.
תחילה בצליל העברי
"צאלון"
צאלים, העצים במדבר,
שם יבש כל רגב.
מקום משכנה של הקוצנית, שיטת הנגב.

השיטה שורשיה למעמקים שולחת.
אך הצאלון, אחיזתו שטחית ורופפת
ממתין שיחולץ מארץ גזרה,
להיגאל מלילות הקרה.

שנים חלפו.
פני העץ חפו
ענף עבה השחיר.
כנמק פשט,
נראה שהצאלון חולה.
רופא- העצים
בדחיפות הוזמן לביקור.

את הגזע בחן בחינה מקיפה
בדק הקליפה והשורשים.
"האדמה בסדר" אמר בקול סמכותי.
העלים המנוצים
סימן למצוקה.
הענף המשחיר
סימן מובהק לדיכאון חריף.
אל הסובבים אמר:
העץ נגוע בגעגועים.

בקולו המודאג הוסיף:
ידוע שכאשר אצל עובד זר
מחלת געגועים מתפרצת,
תמונות משפחה, הן המזור.
מחר אחזור.

הדיירים שבשדרה התל אביבית השקטה
התקשו להבין את פשר התופעה,
על ענפו היבש
תמונה גדולה נתלתה:
צאלון בנוף האי מדגסקר.

לא עבר זמן רב
ובמקום המפגש של חלק המת והענף החי,
ניצן יצא.
צמיחתו זריזה.
שמש אדומה בעיר הלבנה.

עובד זר סיים עבודתו.
מחר לתאילנד יחזור.
לילדיו, לאשתו
למשפחתו
לשפתו.
לעצמו.

11.4.2010