נפתלי פרימור, שירתי

רוצץ

צורות הענן המרהיבות
אורות הקשת במרום
המראות הנפלים
מציגים עצמם לסובל.
אך עבורו הם אינם.
הם מחוץ לספקטרום
הראיה .
אינם מאירים את עולמו.

הסובלים לא יקראו שירים.
הם רעבים
חסרי בית
חסרי שמחה
אין מעליהם אור.

ככל שהיש גדל
הולכת וגדלה החציצה
לבין האין.
זחל האין אל היש
רוצץ את ראשו
ואין.

17.2.2011