נפתלי פרימור, שירתי

אל שונאיי לא אבוא

לא לפולניה.
בה משפחתי חיו מאות בשנים
שנואים.
לי זיכרונות לא נעימים וכואבים,
אך הם כגרגיר אבק
לעומת אלו של אבי.
חייל בצבא הפולני.
שנאה דתית,
מדור לדור.
יהודים, לכו מפה
רצונם נמלא.
אני לשם לא בא.

לא לגרמניה.
בה השנאה הגתה את
"הפתרון".
היום בגרמניה החברה פתוחה
חיים בה בני לאומים שונים, גם יהודים.
אך הזיכרון הקולקטיבי אומר לי "לא".

לא לשכנה.
שדלתה סמוכה לדלתי
שנואה ושונאת.
רק מעטים אתה מדברים.
אפילו בוקר טוב לא אומרים.
רק על ילדיה היא מדברת,
כמה הם מוצלחים
ובעלי ההשכלה.
אני לא בא אליה.

השנאה היא תומכת, מחברת,
ואהבה נותנת.

2.8.2010