נפתלי פרימור, שירתי

משורר יאנגצה

כמו בימי היותי נער,
בסירה קטנה על נהר יאנגצה אני שט.
לעניים אין כסף לדלק מנועים,
להם יש רק שרירים.

מוט במבוק ארוך בידי
דוחף את קרקעית הנהר.
לידי חולפות סירות מהירות
במי הנהר בקושי נוגעות.

בבקרים של ערפל
הנהר בתוך עננים מתפתל.
אז אני המאושר באדם.
מנותק.
רק לנהר אני שייך.
רק ליאנגצה.

אין לי רצון לעוזבו.
להפוך לקליפת שום עלובה
בעיר הגדולה.
אני זורם עם הנהר.

במוט אני חש את ליבו הפועם.
ברגע זה אני הוא יאנגצה,
והוא כותב לי שירים.

19.5.2010