נפתלי פרימור, שירתי

כך נחיה

אין לי אשליה.
זה לא קרה לי
זה לא קרה לאחר
כך זה יישאר.

איני מבקש לזכות ברחמיו,
אך מה עם אלה האומרים
על מידת הרחמים
על מידת האהבה והצדק.

אין אלה השואה וסבלם הנורא
של המומתים.
אלה הענפים שמצמיחים את
שערות הקרבנות
וריסיהם של הקירחים.

פסגות ההרים גבוהים ככל שיהיו
הם עיניהם של הנרצחים.
ואדמת הבוץ היא איבריהם
הפנימיים.

אולי אדוני מבקש פירוט:
לב, כבד, כליות, לבלב, מעיים
יש עוד.
תשובתך האחת: "אני"

אלה הם מידת הרחמים.
כך נחיה.

7.11.10