קשה לי עם פקידים
אני ממש האנטי שלהם
לא פקידי ממשלה
לא פקידי סוכנות
לא פקידי עירייה
מראה כולם אחד
יחסם אליי תמיד זהה
וכך גם שלי אליהם
מאז שנולדתי יושבים מעליי
חותמים על תעודות:
כל התחלה
כל מעבר
כל סיום
הם שם
דבר לא יקרה בלעדיהם
הם הכוח שתמיד מנצח
המכתיב המוביל והמוציא אל הפועל
אני עושה דברם
אין הם תלויים בי כלל
אני בהם – כל הזמן
אני הוא שזקוק לאישורם
פעם התקוממתי ועליהם קמתי
לא ביקשתי אישור ובמקום זה כתבתי:
פ.מ.
הם נעלבו אפילו כעסו
מיד הרגישו שמעמדם נפגע
שלא זכו להכרה
הופתעתי. לא ידעתי שלפקידים
יש רגשות אנושיים
הם דנו בנושא וקבעו: לא תקבל
דוקטורט במדעים, משאלת חיי
לא תהיה!
אלא אם כן תגלה לנו מהו אותו פ.מ.
בלבי זה בער: פקידים מטומטמים
בלעתי רוק, נחלים
בגמגום שיקרתי:
פ.מ. זה פשוט כל-כך,
זה פרי-מור.
הם קיבלו את כבודם
אני קיבלתי Ph.D.
נחמה קטנה לי על שלפחות ניסיתי.
השתכנעתי, לא אוכל להם.
בבוא היום
פקיד הוא שיחתום גם על תעודת פטירתי.
כיף לדעת שמאז לא אזדקק
עוד לפקידים.