נפתלי פרימור, שירתי

חתונה עם תפילה

אולם אירועים מלא ודחוס
מאות לוקחים ואוכלים
כינור וקלרינט נשמעים
החתן בכתונת לבנה
כולו תפילה.

על פניו חרדה
וקווים של נחישות
החלטה
מבקש מהבורא שלא ייכשל
רגע מכריע לפניו.
לראשונה-הוא והאישה.

חייו וחייה חד הם.
החתן בתפילה.
עיניו-לאן? אל הקהל?
לא. אינו רואה אדם.

שרוי בצום.
מבטו חסר ההבעה
פונה לעליון.
מפיק מעצמו כל שבב של כוח
לצדו אמו
מבטה בו.
שפתיה דובבות תפילה.

המקום אינו גשמי
רק תודה ותחנונים.
הכלה עולה
בצום ובתפילה
עכשיו זה הם.

1.1.2011